בר"מ 8423/02 פלס שיווק מוצרי צנרת בע"מ נ. מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון

ביום 15.10.02 פורסמה החלטתי, בה דחיתי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' זפט) לדחות את בקשת המבקשות לסעד ביניים, שיורה למשיב להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לממש את המכרז נשוא העתירה. החלטתי זו התקבלה על סמך בקשת רשות הערעור והתגובה שהוגשה לה מטעם המשיב. כעת מסתבר כי ביום 13.10.02 הגישו המבקשות בקשה להגיש תשובה לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור. בקשה זו לא הובאה לפניי בעת מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. עוד מסתבר כי ביום 17.10.02, משראו המבקשות כי בהחלטתי מיום 15.10.02 אין התייחסות לבקשתם להגשת התשובה, הן הגישו "בקשה דחופה לעיון בטרם מתן החלטה". בבקשה זו ביקשו הן כי ההחלטה בבקשת רשות הערעור תינתן לאחר עיון בבקשה להגשת תשובה מיום 13.10.02. גם הבקשה מה- 17.10.02 לא הובאה בפניי במועד. ביום 13.11.02 הגישו המבקשות "בקשה דחופה נוספת למתן החלטה", שבה התבקש בית המשפט ליתן החלטה בבקשה האמורה. בבקשה מיום 13.11.02 נאמר שבקשה דומה ("בקשה דחופה למתן החלטה") הוגשה כבר ביום 31.10.02. אף בקשה זו, הובאה לידיעתי רק בעקבות הבקשה מה- 13.11.02. עקב השתלשלות האירועים האמורה, ההחלטה בבקשה להגשת תשובה מיום 13.10.02 ובבקשה "לעיון בטרם מתן החלטה" מיום 17.10.02 ניתנת רק עתה. רואה אני בחומרה את השתלשלות הארועים המתוארת לעיל, אשר בעטיה לא הובאו בפניי פניותיהן הנוספות של המבקשות. עם זאת בחנתי כמובן את הבקשה כולה מחדש, בשים לב לטענות שהועלו בתשובת המבקשות לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור.

לאחר שקראתי את תשובת המבקשות לתגובת המשיב ולאחר שעיינתי מחדש בהחלטתי מיום 15.10.02, הגעתי למסקנה כי אין בתשובת המבקשות כדי לשנות את ההחלטה גופה בבקשת רשות הערעור. לא מצאתי בתשובת המבקשות טענה שיש בה כדי לשכנעני כי לא חל שיהוי בהגשת הבקשה לסעד הביניים. בית המשפט קמא קבע אף הוא כי חל שיהוי בהגשת הבקשה לסעד הביניים והסתפק בטעם זה כדי לדחותה; ואכן, די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

אשר למאזן הנוחות, לא מצאתי בתשובת המבקשות טיעונים המשכנעים כי יהא זה מוצדק להמשיך לעכב את הוצאת המכרז אל הפועל. בתגובתו לבקשת רשות הערעור טען המשיב כי העתירה דנן עוסקת בחלק קטן מתוך פרויקט רחב היקף שלא ניתן לפצלו למרכיביו בעיתוי הנוכחי. כן טען הוא כי מתן סעד הביניים המבוקש יביא לעיכובו של הפרויקט כולו במשך מספר חודשים וזאת לאחר שהפרויקט כבר התעכב זמן רב בשל בעיות של הקבלן שזכה במכרז הקודם; וכי עיכוב כאמור יסב נזק לא רק למשיב, אלא אף לגורמים האחרים המעורבים בפרויקט כגון המציעים האחרים שניגשו למכרז. אף אם מקבלים את טענת המבקשות בתשובתן כי העתירה עוסקת בחלק גדול יותר מהפרויקט מכפי שטוען המשיב (20% מסכום המכרז ולא 5% כפי שטוען המשיב) עדיין אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת מתן צו הביניים.

ובכן, הן מסקנתי לעניין השיהוי והן מסקנתי לעניין מאזן הנוחות אינן משתנות בעקבות עיון בתשובת המבקשות. בנסיבות אלו, איני רואה צורך להכריע בשאלה האם יש בטענות המצויות בתשובת המבקשות כדי לשנות את התרשמותי הלכאורית לעניין סיכויי העתירה, ואיני נוקטת עמדה בשאלה זו.

אשר על כן, איני רואה מקום לשנות את החלטתי מיום 15.10.02 לדחות את בקשת רשות הערעור.

בשולי החלטתי אוסיף עוד כי המזכירות מתבקשת ליתן הסבר כיצד קרה שהבקשות בתיק זה לא הובאו לידיעתי במועד.