בר"מ 8622/18 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה -משרד הפנים

1.

המבקשים בני זוג אזרחי גאנה, נכנסו לראשונה לישראל באמצע שנות ה-80 באשרת תייר, ונשארו בה. השתלשלות האירועים בעניינם של השניים תוארה בהרחבה בתשובת המדינה לבקשה שלפנינו ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים נושא הבקשה, ונעמוד כאן אך על הרקע ההכרחי לעניינה. המבקשים פנו למשרד הפנים בבקשה להתיר את המשך שהייתם בישראל (לראשונה בשנת 2003) נוכח מצבה הרפואי של המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) . בקשתם התקבלה בשנת 2010 ובשנת 2014, והוחלט להתיר את המשך שהייתם לפרקי זמן מוגבלים (ראו בהתאמה נספח ב' לבקשת הרשות לערער; נספח מש/19 לתשובת המדינה). בהחלטה האחרונה, מיום 8.4.2014, הוחלט ליתן למבקשים רישיון מסוג ב/2 למשך 6 חודשים וצוין כי בתום התקופה האמורה, תידון הבקשה בהתאם לחוות דעת רפואית נוספת. ערר פנימי שהגישו המבקשים על ההחלטה ובו עתרו ליתן להם רישיון מסוג ב/1 נדחה, וביום 7.9.2014 מחק בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין )

ערר שהוגש על החלטה אחרונה זו, נוכח הסכמת הצדדים כי ההחלטה תבוטל ורישיון הישיבה של המבקש מסוג ב/1 יוארך לתקופה של 6 חודשים ממועד ההחלטה נושא הערר; כי עניינם של המבקשים ייבחן מחדש בתום התקופה האמורה; וכי המבקשים יגישו למדינה מסמכים רפואיים עדכניים תוך 30 ימים.

2.

בהתאם להסכמות האמורות, ביום 28.9.2014 מסרו המבקשים למשיבה מסמך רפואי עדכני בעניינה של המבקשת, ורישיונם הוארך מעת לעת. ביום 31.7.2016 התבקשו המבקשים להמציא מסמכים רפואיים עדכניים ואלה הומצאו ביום 9.8.2016. ביום 31.8.2016 התקבלה חוות דעת רפואית נוספת בעניינה של המבקשת, לבקשת המשיבה, שבה צוין כי המבקשת סובלת ממחלות כרוניות ללא החלמה, אך עם יכולת ייצוב; כי היא זקוקה להמשך מעקב צמוד, שניתן לבצעו גם מחוץ לישראל; וכי המבקשת בת הטסה באם אין סכנת דימום מיידית במוח ובדרכי העיכול. בנקודה אחרונה זו התבקש פירוט נוסף בדבר המצב המוחי ומצב דרכי העיכול (מש/23). בעקבות האמור, ביום 10.10.2016 פנתה המשיבה למבקשים בעניין מסמכים רפואיים בנושאים שהתבקש פירוט בהם ואלה התקבלו אצלה ביום 10.11.2016. ביום 5.3.2017, לאחר קבלת המסמכים האמורים, התקבלה חוות דעת עדכנית בעניינה של המבקשת, שנערכה על ידי פרופ' ר' ספדי מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולים הדסה,

ובה צוין כי לפי הנתונים שנמסרו – המבקשת בת הטסה; כי נראה שמצבה המוחי יציב, וכי באשר למחלת הדמם שבדרכי העיכול נראה שזו ישנה מאוד וככל הנראה יציבה (להלן: חוות הדעת העדכנית ; נספח י לבקשה) . בהמשך לכך, ביום 7.3.2017 הודיעה המשיבה למבקשים כי הוחלט לדחות את בקשתם, נוכח האמור בחוות הדעת העדכנית, אשר מלמדת כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו עולה כדי מצב חירום רפואי.

3.

ערר שהגישו המבקשים על החלטה אחרונה זו נדחה. בית הדין לעררים ציין כי המבקשים לא העמידו חוות דעת רפואית בדבר אפשרויות הטיפול הרפואי הקיימות במדינת מוצאם, ומצא כי המקרה של המבקשת אינו בא בגדרי "מצב חירום רפואי", כדרישת נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0038 "הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 לתקופה מוגבלת במצב חירום רפואי" (28.4.2014) (להלן:

הנוהל העדכני ). לעניין זה ציין בית הדין כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו מצריך אשפוז וכי זו לא צפויה לעבור ניתוח בקרוב. בית הדין עמד על כך שמצבה הבריאותי של המבקשת אינו שפיר ועל כך אין מחלוקת, אולם לא ראה להתערב בהחלטת המשיבה, שהסתמכה על חוות דעת רפואית שבה נקבע כאמור כי המבקשת בת הטסה חרף מצבה, שאינו משום מצב חירום רפואי.

4.

המבקשים הגישו ערעור מינהלי על החלטת בית הדין. ביום 4.11.2018 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' דראל ) את הערעור וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה. בפסק הדין ציין בית המשפט כי המשיבה הייתה רשאית לעדכן את הנוהל העוסק במתן מעמד זמני מטעמים רפואיים; כי אין מקום – בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן – להחיל בעניינם של המבקשים את הוראות הנוהל בנוסחו הקודם (היינו: לפי העדכון משנת 2011; להלן: הנוהל הקודם ); וכי לא ניתן לומר כי למבקשים הייתה ציפייה שעניינם יידון לפי הנוהל הקודם או כי המשיבה התמהמהה בצורה חריגה בטיפול בבקשתם, מתוך ציפייה לשינוי הנוהל. בית המשפט הבהיר כי המבקשים יוכלו לפנות בבקשה להסדרת מעמדם מטעמים הומניטאריים, וזו יכולה להישען על הטעמים הרפואיים, כמו גם על שיקולים אחרים ובהם שהותם הממושכת בישראל, זיקותיהם למדינה ומצבם המשפחתי.

5.

המבקשים לא השלימו עם פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים והגישו את הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור. בבקשה נטען כי בעיותיה הרפואיות של המבקשת התגלו לפני כ-20 שנים, במסגרת אשפוז חירום בעקבות אירוע מוחי חריף שהוביל לאוטם קשה בשריר הלב ובעיות רפואיות נוספות (המפורטות בהרחבה בבקשה), הדורשות טיפול תרופתי קבוע, קבלת מנות דם, ומעקב רפואי קפדני. המבקשים טוענים כי לא ניתן לקבל בארץ מוצאם את הטיפול הנדרש למבקשת. לטענתם, מעבר להשלכות הגורליות של הבקשה דנן על עניינם הפרטני, זו מעוררת סוגיות עקרוניות הנוגעות לתחולת הנוהל העדכני, המבטא מדיניות דרקונית החורגת מהנחיית בית משפט זה בפסק הדין בבג"ץ 5665/05 פלונים נ' שר הפנים (25.9.2007) (להלן : עניין פלונים ) – כך הטענה. לגישתם, יש להחיל את הנוהל שחל עת הוגשה בקשתו הראשונה של פלוני אלמוני למעמד מטעמים רפואיים (ובעניין זה נראה שהמבקשים מכוונים, בעניינם, לנוסח משנת 2008, סעיף 78 לבקשה), גם אם בחלוף השנים שונה הנוהל ועודכן. גישה זו עולה בקנה אחד עם עקרון ההסתמכות, לפי הטענה, והיא מתאימה לאופיו של הנוהל דנן. שאלת התחולה בעלת חשיבות רבה לעמדת המבקשים, שכן החלת הנוהל העדכני בעניינם של מבקשי מעמד מטעמים רפואיים מביאה לתוצאה קשה ובלתי סבירה כאשר עסקינן בחולים כרוניים כבענייננו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק הדין אינו מתייחס כנדרש לפגמים שבהחלטת המשיבה ולכן בהינתן מצבה הרפואי של המבקשת – אם לא תינתן רשות לערער ייגרם להם עיוות דין. בפרט לגבי חוות הדעת שעליה התבססה ההחלטה נטען בין היתר כי זו לא מתייחסת לטיפול הרפואי שיכולה המבקשת להשיג בארצה, ולהתדרדרות הרפואית שתחול במצבה כתוצאה מהגירוש למדינת המוצא.

6.

התבקשה תשובת המשיבה, שטוענת כי לא קמה עילה למתן רשות ערעור בהליך שלפנינו, לפי אמת המידה הנוהגת בפסיקה. לגופם של דברים נטען כי הנוהל העדכני – כמו הנוסחים שלפניו (לרבות הנוסח שנבחן על ידי בית משפט זה בעניין פלונים ) – מתבסס על דרישת "מצב חירום רפואי" כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996: "נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף" כתנאי להיעתרות לבקשה לעיכוב הרחקה מישראל מטעמים רפואיים. לטענת המשיבה, עיקר השינוי בנוסח של הנוהל העדכני בהשוואה לקודם הוא בהבניית שיקול הדעת בהחלטה אם לעכב הרחקה של שוהה בלתי חוקי מטעמים רפואיים ובמסגרת זאת לא עוגן בנוהל זה החריג המאפשר בחינת התקיימותם של טעמים הומניטאריים מיוחדים אחרים לעיכוב ההרחקה. המשיבה מדגישה כי אין לפרט זכות קנויה שהמדיניות מסוימת שבה נקטה הרשות לא תשונה וממילא הנוהל העדכני לא בא בסתירה לפסק הדין בעניין פלונים . המשיבה עוד מציינת כי המבקשים רשאים לפנות בבקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, אם הם סבורים כי קיימים טעמים נוספים על אלה הרפואיים המצדיקים מתן מעמד.

בתשובה לטענות המבקשים כי בקשתם מעוררת שאלה עקרונית בדבר תחולת הנוהל בנוסחו הקודם טוענת המשיבה כי זו הועלתה רק בשלב הערעור המינהלי, וממילא היא תיאורטית, ואין בה ממש. זאת, משום שגם הנוהל בנוסחו הקודם חל רק על שוהה בלתי חוקי הנתון במצב חירום רפואי ועד לייצוב מצבו הרפואי וברי – מן התיעוד הקיים בעניינה של המבקשת – כי היא אינה עונה על ההגדרה האמורה. המשיבה מדגישה כי הבקשות מן הסוג דנן נבחנות מטיבן וטבען באופן עתי, על בסיס מצב רפואי עדכני, וללא כל ציפייה או הסתמכות כי בסופן יינתן מעמד קבע. לפיכך, אין קשר מחייב בין בקשה שהוגשה במועד מוקדם יותר לבין בקשה מאוחרת, באשר ההכרעה בכל בקשה ובקשה תלויה באופן מוחלט במצבו הרפואי העדכני של מגיש הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה לגבי המבקשת מבוססת על המסקנה כי היא לא עומדת בהוראות הנוהל העדכני, בהתאם לחוות דעת רפואית מקצועית שבחנה את הנתונים הרלוונטיים העדכניים, ואין עילה להתערב בה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובצרופותיהן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות לערער. כידוע, בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטה של בית הדין תיבחן על פי אמת מידה מצמצמת, בשים לב למקצועיותו ולמומחיותו של בית הדין, ותתקבל ככלל מקום שבו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( בר"ם 2223/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (28.3.2019) (להלן: בר"ם 2223/19 );

בר"ם 6070/17 זסלבסקי נ' משרד הפנים , פסקה 6 (17.9.2017)). זאת, הגם שבנסיבות מיוחדות עשוי בית משפט זה להיעתר לבקשה, אף מקום שבו אין היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית נוכח אופי המאטריה בה עסקינן (שם; בר"ם 4497/17 זולואגה נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (19.11.2017); בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016) ).

8.

לא מצאתי כי יש הצדקה ליתן רשות ערעור במקרה דנן על פי הכללים האמורים. מבלי להקל ראש במצבה הבריאותי של המבקשת, איני סבור כי מתעוררת בעניינה השאלה העקרונית הנטענת בדבר תחולת הנוהל העדכני או נוסחו הקודם. כפי שפורט בתשובת המדינה, חוות הדעת הרפואית שעליה התבססה ההחלטה בעניינה של המבקשת קובעת כי זו סובלת אמנם ממחלות כרוניות אולם ניתן לייצבה באמצעות טיפול מתאים; כי המבקשת זקוקה למעקב רפואי צמוד, שניתן לבצעו גם מחוץ לישראל; וכי היא בת הטסה. הקביעה בעניין אחרון זה נעשתה לאחר שנבדקו נתונים עדכניים בנושאים שהתבקש לגביהם פירוט נוסף על ידי כותב חוות הדעת, כמפורט מעלה. משכך, איני סבור כי יש בטענות המבקשת בדבר תחולתו של הנוהל הקודם (או הנוהל בנוסחו משנת 2008), המתבסס אף הוא בעיקרו על דרישה להוכיח קיומו של מצב חירום רפואי, כדי לסייע לה (ראו גם בר"ם 2223/19, פסקה 6). זאת, מבלי שאקבע מסמרות בטענות שלפיהן היה זה ראוי להחיל נוסח קודם של הנוהל בנסיבות המקרה שלפנינו ובתשובת המדינה להן. דברים אלה אמורים בהתחשב בין היתר באפשרות הנתונה בידי המבקשים להביא את עניינם לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, כפי שצוינה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ובתשובת המדינה בהליך דכאן. אשר לפגמים האחרים שנטענו לגבי החלטת המשיבה וחוות הדעת העדכנית, גם הם אינם מקימים עילה למתן רשות ערעור, וזאת אף בהינתן האמור בחוות הדעת מטעם הרופאה המטפלת במבקשת. עוד אציין כי המבקשת העלתה טענות גם באשר למדיניות שמבטא הנוהל העדכני, אולם אלו לא הועמדו בלב ההליך (לכל אורכו) – להבדיל משאלת התחולה – ומשכך לא נדונו בערכאות הקודמות ולא הונחה תשתית מספקת לבחינתן בערכאה זו (ראו והשוו רע"א 6562/10 נסי נ' החברה לניהול חוף שלדג בע"מ , פסקה 6 (20.12.2010); בע"ם 8289/11 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (18.12.2011)). משכך, ובהינתן קביעותיי שלעיל בדבר ההחלטה הקונקרטית בעניינה של המבקשת וחוות הדעת שעמדה ביסודה, איני סבור כי המקרה דנן מתאים לצורך הבירור הכללי וזה יישאר לעת מצוא (למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופן של הטענות) .

9.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וזאת מבלי לפגוע באפשרות המבקשים לפנות לוועדה הבינמשרדית ההומניטארית על בסיס מכלול השיקולים בעניינם, לרבות מצבה הרפואי של המבקשת. בהמשך להחלטתי מיום 13.5.2019 האשרות הקיימות של המבקשים יוארכו ב-30 ימים, וככל שיגישו המבקשים בקשה כאמור במסלול ההומניטארי, האשרות יוארכו עד לחלוף 30 ימים מההחלטה בבקשתם זו.

אין צו להוצאות.