בר"מ 8670/13 למלם אברה נ. משרד הפנים

1.

המבקשים הם בני זוג, שנכנסו לישראל ממצרים עם דרכונים אתיופיים (המבקש בשנת 1999 והמבקשת שנה לאחר מכן). בני הזוג הגישו בקשה למקלט מדיני שטופלה בתחילה על-ידי נציבות האו"ם לפליטים, ולאחר מכן על-ידי המשיב. בחודש פברואר 2013 נערכו לבני הזוג ריאיונות ביחידת ה- RSD . ביום 15.9.2012 נדחו על הסף בקשותיהם של בני הזוג למקלט, ונאמר להם לצאת מישראל תוך 7 ימים. המבקשת פנתה בבקשה לעיון חוזר, בטענה כי היא למעשה אזרחית אריתריאה. משלא נענתה הפנייה, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, ובצידה בקשה לצו ביניים.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי ) נתן – בהסכמת המדינה – צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשים מישראל והשמתם במשמורת. זאת, לאחר שהמדינה הסכימה לבדוק את האותנטיות של דרכון אריתריאי שהציגה העותרת, ולבחון את השלכותיו על עניינם. עם זאת, נדחתה בקשת המבקשים להעניק להם בגדר צו הביניים אשרה מסוג ב/1, שתאפשר להם לעבוד.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי הם נהנו בשנים האחרונות מרישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 (עובד זמני), שהתחדש מעת לעת, ונוכח הסכמת המשיבה לשוב ולבחון את עניינם, יש להורות על החזרת המצב לקדמותו – לפני דחייתה של הבקשה למקלט.

4.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט קמא נתן כאמור צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשים ועל השמתם במשמורת עד להכרעה בעתירה. על כן, השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא אם יש ליתן רשות ערעור ולהורות להעניק למבקשים רישיון ישיבה מסוג ב/1, שלפי המסמכים שצורפו לבקשה, הוענקה להם בעבר וחודשה מעת לעת. לא מצאתי כי יש עילה לכך. ראשית, השתנתה התשתית שעמדה בבסיס ההחלטה ליתן להם בשעתו רישיון ישיבה מסוג ב/1, נוכח דחיית בקשת המקלט. שנית, צו הביניים שניתן מאפשר את שמירת "המצב הקיים" ומניעת נזק בלתי הפיך למבקשים. שלישית, התנהלות המבקשים אל מול המשיב במסגרת בחינת בקשת המקלט, ובכלל זאת "גילוי" המסמך החדש רק לאחר שנדחתה בקשת המקלט, מעוררת לכאורה שאלות, שמשליכות גם על נכונותו של בית המשפט להעניק להם סעד זמני מן הסוג המבוקש. זאת, מבלי שאדרש לנקוט עמדה בטענות המבקשים לגופן, שטרם נבחנו על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.