פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
898/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. סלים קבועה
2. עלי גבועה
3. שפיק גבועה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט מ' לוי) מיום 30.01.2014 בתיק עת"מ
54433-01-14
בשם המבקשים:
עו"ד ארז ביטון
החלטה
1.
בחודש אפריל 2013 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום על הוצאת צווי הריסה מינהליים ביחס לשלושה מבנים שאותם בונים המבקשים בפזורה הבדואית. במסגרת דיונים שהתקיימו בבית משפט לעניינים מקומיים בבאר שבע, הסכימו הצדדים כי המבקשים יהרסו בעצמם את המבנים עד ליום 30.10.2013, וכי ככל שלא יעשו כן תהיה המשיבה רשאית לבצע את ההריסה החל מיום 31.10.2013 ועד ליום 31.1.2014. ביום 13.1.2014 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו ) בקשה נוספת מטעם המבקשים לדחיית מועד ביצוע הצווים. בבקשה נטען כי יש לדחות את ביצוע הצווים, בשל שינוי תכנוני עתידי באזור שיאפשר מתן היתר בנייה למבנים. טענה זו נדחתה, בין היתר, מכיוון שלא הועלתה במועד וממילא לא בוססה כדבעי.
2.
ביום 27.1.2014 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע. בעתירה נטען נגד התנהלות הרשויות בנוגע להקמת היישוב הבדואי אלפורעה, כמו גם חזרה מהסכמות לגבי אי ביצוע צווי ההריסה המינהליים. בד בבד עם הגשת העתירה, נתבקש גם צו ביניים שיאסור על ביצוע הצווים עד להכרעה בעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' לוי ) דחה את הבקשה לצו ביניים, בקובעו כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בשים לב להסכמה הדיונית על ביצוע צווי ההריסה המינהליים ולהיעדר תימוכין לגרסת המבקשים כי הובטח להם שצווים אלה לא יבוצעו.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי העתירה גבוהים, מכיוון שהרשויות חזרו בהן מהסכמות עם המבקשים בנוגע לקידום התכנית להסדרת יישובם כיישוב קבע. עוד נטען כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשים, מכיוון שהריסת הבתים היא בבחינת נזק בלתי הפיך.
4.
דין הבקשה להידחות. הגם שבית המשפט לעניינים מינהליים לא ראה לדחות על הסף את עתירת המבקשים, הרי שעל פני הדברים הערכאה המוסמכת לדון בטענותיהם היא בית המשפט לעניינים מקומיים, ובית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור. בענייננו, המבקשים פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצו, ואף הגיעו להסכמה עם המשיבה בנוגע למועד ביצועו. בקשה נוספת לדחיית המועד נדחתה בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 13.1.2014. תחת הגשת ערעור על החלטה אחרונה זו לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בחרו המבקשים להגיש עתירה מינהלית. דא עקא, שבית המשפט לעניינים מינהליים אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, ולא ניתן לעקוף את ההליך הפלילי בדרך של הגשת עתירה מינהלית (ראו: בר"ם 9440/05 ג'מל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום (6.10.2005); השוו: עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד נז(1) 196 (2002) ).
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.
ניתנה היום, ד' באדר א התשע"ד (4.2.2014).
ש ו פ ט