בר"מ 8988/20 בליל חברה שיווק מזון לבקר ולצאן בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה

1.

המבקשת היא הבעלים של נכסים. המשיב סיווג אותם בעבר לצורכי ארנונה בתור "קרקע תפוסה" ו"מבנה המשמש לתעשייה". המבקשת טענה שמדובר ב"מבנים חקלאיים". המשיב דחה את השגתה. ועדת הערר לארנונה כללית במועצה האזורית הגליל התחתון (להלן: ועדת הערר ) דחתה לגופו את ערר המבקשת בשנת 2011 (להלן: ההחלטה בערר הראשון ). המבקשת הגישה ערעור מנהלי על כך. הצדדים פנו לגישור, ובסיומו המוצלח ביקשו לאשר את ההסכם ביניהם על שנות המס 2011–2015. ביום 16.4.2015 נתן בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת תוקף של פסק דין להסכם ו"בגדרו של הסכם זה" דחה את הערעור (עמ"ן 36285-10-14, כב' הנשיא א' אברהם ).

2.

בשנת 2019 השיגה המבקשת שוב על סיווג הנכסים וביקשה לראות בהם "מבנים חקלאיים". המשיב דחה את ההשגה, והמבקשת עררה על החלטתו. היא לא טענה שחל בנושא שינוי עובדתי או פיזי, אלא ש"האקלים המשפטי" השתנה, ולכן נדרש לסווג מחדש את נכסיה. ועדת הערר דחתה את הערר על הסף ביום 22.10.2019 בשל מעשה בית דין. נקבע שהוועדה מוסמכת לדחות עררים על הסף, שמעשה בית דין עשוי לקום בענייני מס, שאין להתעלם מההליך הקודם בין הצדדים, ושהמבקשת לא הראתה שינוי כלשהו באקלים המשפטי שמצדיק להיענות לה. המבקשת ערערה על כך לבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא ז' הווארי ), וזה דחה את הערעור. אושרה קביעת הוועדה בדבר סמכותה לדחות ערר על הסף. הובהר שכאן הוחל השתק פלוגתה, ולא השתק עילה, ושכלל זה חל גם בענייני מס. עוד קבע בית המשפט לעניינים מנהליים שלאחר שנדחה הערעור הקודם, נותרה "החלטה שיפוטית חלוטה" על סיווג הנכסים, והיא יוצרת השתק פלוגתה. לסיום נמצא שלא חל שינוי ממשי באקלים המשפטי, ולכן אין עילה לחרוג מהכלל בדבר מעשה בית דין.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת שאין לוועדת הערר סמכות לדחות הליך על הסף; שהסכם הגישור אינו יוצר השתק פלוגתה; שההחלטה בעניין הראשון אינה מקימה מעשה בית דין כלפי הטענות החדשות של המבקשת; ושאי אפשר למנוע ממנה להעלות עתה טענות משפטיות חדשות נגד סיווג הנכסים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. אף שאני רואה טעם רב במסקנה שוועדת הערר מוסמכת לדחות הליך על הסף מהטעם של השתק פלוגתה, אין צורך לדון בכך כדי להכריע במקרה שלפניי. בית המשפט לעניינים מנהליים – שוודאי מוסמך לדחות הליך על הסף – דן בטענות המבקשת בנושא קיומו של מעשה בית דין ודחה אותן. היקף הכלל בדבר מעשה בית דין בתיקי מס נדון לפני שנים אחדות בע"א 490/13 פלומין נ' פקיד השומה חיפה , פסקות 46–68 (24.12.2014). כפי שצוין שם, אין השתק עילה לגבי טענות בשנות מס שונות, שהרי כל שנת מס מקימה עילה חדשה. אולם הכלל בדבר השתק פלוגתה בין רשות המס לנישום חל, כפוף לחריגים של שינוי באקלים המשפטי ושל גילוי עובדות חדשות או שינוי נסיבות. הואיל וההלכה בעניין נקבעה, אין מקום לתת רשות לערער בסוגיה זו, שנסובה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות. אשר לקיום השתק פלוגתה במקרה הנדון, המבקשת טוענת שפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים רק אישר פשרה, וזו התייחסה לנושא שבמחלוקת בין הצדדים. הסוגיה בדבר השתק פלוגתה בעקבות פסק דין מוסכם מעלה שאלות נכבדות (נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי פרק שביעי (1991); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י , פ"ד נח(5) 511, 520 (2004)). אין צורך לדון בהן כאן. בעקבות הסדר הפשרה דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את הערעור על ההחלטה בערר הראשון. החלטה זו בעינה עומדת. טענות הצדדים נדונו בה לעומק. היא שיוצרת כעת את השתק הפלוגתה (השוו לע"א 3820/03 דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 11 (5.9.2005)). בית המשפט לעניינים מנהליים עיין בטענות המשפטיות החדשות של המבקשת ומצא שאינן יוצרות אקלים משפטי חדש שיוצר חריג לכלל בדבר השתק פלוגתה. זו הכרעה יישומית בדל"ת אמות המקרה, ואין מקום לתת רשות לערער בגינה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.