בר"מ 9154/18 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה

השופט ע' פוגלמן :

1.

עניינן של 8 בקשות הרשות לערער שלפנינו דומה. המבקשים בכל הבקשות הם מבקשי מקלט יוצאי חבל דרפור, שהגישו בקשות מקלט בשנים 2016-2013 (להלן: בקשות המקלט ). משלא התקבלה החלטה בבקשות המקלט, הגישו המבקשים עררים לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ). בהחלטות שניתנו בשנת 2018 קיבלו מותבי בית הדין לעררים את העררים, וקבעו כי למבקשים יינתן רישיון א/5 עד שתתקבל החלטה בבקשות המקלט שהגישו (במתווים שונים, שפורטו בהחלטות האמורות). במקביל לעררים שהוגשו לבית הדין, הוגשו במחצית השנייה של שנת 2017 שתי עתירות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק שכוונו לטיפול בבקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור ולמעמדם של מבקשי מקלט אלה עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות (בג"ץ 4630/17 ובג"ץ 7552/17; להלן: העתירות ).

2.

על החלטות בית הדין לעררים הגישה המדינה ערעורים. מותבי בית המשפט לעניינים מינהליים שדנו בערעורי המדינה קיבלו אותם. פסקי הדין התבססו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' דראל ) בעמ"נ (מינהליים י-ם) 64239-01-18

מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלונים (26.11.2018) (אחת הבקשות שלפנינו מופנית לפסק דין זה; בר"ם 9154/18), שבמסגרתו נקבע, בין היתר כי: החלטות בתי הדין לעררים יבוטלו; שר הפנים יקבל – תוך 45 ימים – החלטה בשאלה כיצד יש לנהוג במבקשי המקלט בתקופת הביניים שעד להכרעה בבקשות הפרטניות; וביטול רישיונות א/5 שניתנו באותם הליכים ייכנס לתוקף בחלוף 30 ימים ממועד החלטת השר. קביעות אלו התבססו בין היתר על הודעת המדינה בעתירות, שממנה עלה – נכון לאותה עת – כי החליטה לשנות את מדיניותה ולבחון באופן פרטני את בקשות המקלט לפי נסיבותיו של כל פונה, ולפיכך צוין כי "לא ניתן עוד להניח כי [המדינה – ע' פ'] אינה מתכוונת לדון בבקשות" (שם, סעיף 62).

3.

מכאן בקשות הרשות לערער שלפנינו (להלן: בקשות הרשות לערער ), שבגדרן עתרו המבקשים כי פסקי הדין שניתנו בבית המשפט לעניינים מינהליים יבוטלו וכי בית משפט זה יורה כי יינתן להם רישיון א/5 עד להכרעה פרטנית בבקשות המקלט שהגישו. במסגרת בקשות הרשות לערער ניתנו למבקשים צווים שהותירו בידיהם רישיונות א/5 שקיבלו מכוח החלטות בית הדין לעררים. בהחלטה מיום 26.3.2019 בבר"ם 9154/18, ציינה השופטת ד' ברק-ארז :

"ביום 19.3.2019 ניתן צו על-תנאי [בעתירות – ע' פ'] לפיו התבקשו המשיבים [בעתירות – ע' פ'], בין היתר, 'לבוא וליתן טעם מדוע לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו'.

בשים לב לכך שההליך דנן נסב אף הוא על סוגיית מעמדם של מבקשי מקלט יוצאי דרפור בתקופה שעד למתן החלטה בבקשות המקלט שהוגשו מטעמם, בשלב זה אני מורה כי המשיבה תגיש הודעה מעדכנת 30 ימים לאחר הגשת תצהיר התשובה בבג"ץ 4630/17".

החלטה דומה התקבלה גם ביתר בקשות הרשות לערער. תצהיר התשובה בעתירות הוגש ביום 31.8.2020, ולאחר מכן ביקשה המדינה – בגדרי בקשות הרשות לערער – לשוב ולעדכן לאחר מתן פסק הדין הסופי בעתירות. נקבע כי המדינה תגיש עדכון לאחר מתן פסק הדין הסופי בעתירות. פסק הדין ניתן ביום 25.4.2021 ובמסגרתו נקבע, בין היתר:

"[...] עד ליום 30.12.2021 יש למצוא פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור. זאת, בהתאם לאחת מהאפשרויות הבאות: קביעת מדיניות עקרונית לצורך הכרעה בבקשות המקלט; הכרעה פרטנית בבקשות בלא שתגובש מדיניות שכזו; הענקת מעמד מטעמים הומניטאריים; או גיבוש מתווה שיאפשר את יציאתם של מבקשי המקלט מישראל – לרבות חזרתם לסודן – מרצון או בכפוף לבחינת בקשות מקלט פרטניות [...].

[...] אציע כי לכל מבקש מקלט שהגיש את בקשת המקלט שלו לפני המועד הקובע [11.6.2017 – ע' פ'], ועד ליום 30.12.2021 לא ניתנה בה הכרעה או יושם לגביו פתרון מתאים אחר בהתאם לאמור ב פסקה 26, יונפק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, בכפוף להיעדרה של מניעה פלילית או ביטחונית. את הבדיקה לעניין קיומה של מניעה כאמור על המדינה להשלים לפני יום 30.12.2021. הרישיונות שיינתנו יוארכו לפי הצורך עד שתתקבל החלטה סופית בבקשות המקלט" (שם, פסקאות 27-26 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות ).

4.

מספר ימים לאחר פסק הדין הגישה המדינה הודעת עדכון (להלן: הודעת העדכון ) שבה ציינה כי המבקשים בכל בקשות הרשות לערער שלפנינו הגישו את בקשות המקלט שלהם לפני המועד הקובע (כהגדרתו בפסק הדין בעתירות) ולפיכך "מתייתרת ההכרעה" בבקשות ועל עניינם יחול פסק דינו של בית משפט זה בעתירות. כמו כן, הודיעה המדינה כי רישיון א/5 שניתן למבקשים כולם יוותר על כנו עד לקבלת החלטה אחרת בעניינם.

5.

המבקשים הגיבו להודעת העדכון, וטענו כי בניגוד לאמור בה, התוצאה המתבקשת, נוכח האמור בפסק הדין בעתירות, היא דווקא קבלת בקשות הרשות לערער. זאת, מאחר שהחלטות בית הדין לעררים שהורו על מתן רישיון א/5 עד לקבלת החלטה בעניינם הפרטני של המבקשים עולות בקנה אחד עם קביעות בית משפט זה במסגרת פסק הדין בעתירות. משכך, כנטען, שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשהתערב בהחלטות שניתנו בעניינם של המבקשים בבית הדין לעררים. לצד האמור הוסיפו חלק מהמבקשים שאף אם הבקשות תימחקנה, יש לעמדתם לחייב את המשיבה בהוצאותיהם, נוכח ההליך המשפטי שאותו נאלצו לנקוט לקבלת הרישיון.

6.

לאחר שעיינו בבקשות הרשות לערער, בהודעות המשיבה ובתגובות שהוגשו, הגענו למסקנה שבקשות הרשות לערער התייתרו, מאחר שהסעד האופרטיבי המבוקש בהן התקבל בפועל. אכן, יש ממש בטענות המבקשים שלפיהן החלטות בתי הדין לעררים שניתנו בעניינם עולות בקנה אחד עם קביעות בית משפט זה בפסק הדין בעתירות. עם זאת, וכפי שתיארה המדינה בהודעת העדכון, למבקשים כולם ניתן זה מכבר רישיון א/5. למעשה, עמדת המדינה כפי שהובאה בהודעת העדכון עולה בקנה אחד עם החלטות בית הדין, ובעיקר עם הסעד האופרטיבי שניתן בגדרן (ואשר התבקש במסגרת בקשות הרשות לערער שלפנינו). בהינתן עמדה זו של המדינה, מסתיימת המחלוקת הקונקרטית שעליה מבוססות הבקשות שלפנינו, ומשכך אין מקום להמשיך לדון בהן ודינן להידחות (ראו והשוו: בע"ם 6610/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית , פסקה 3 (10.3.2021); בע"ם 4272/17 פלונית נ' פלונית , פסקה 4 (14.6.2017) ; רע"א 8082/14 מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקה 3 (21.1.2015) ).

7.

במידה מסוימת, עמדת המדינה כי ההכרעה בהליכים שבפנינו התייתרה מעוררת שאלה באשר להשלכות על ערעורים התלויים ועומדים בעניינם של מבקשי מקלט אחרים בבית המשפט לעניינים מינהליים (וטרם הגיעו לבית משפט זה). חזקה על המדינה שנוכח עמדתה לפנינו היא תגבש מדיניות אחידה שתמנע מצב של תוצאות שונות בנסיבות עובדתיות ומשפטיות דומות.

בקשות הרשות לערער נדחות אפוא. בשים לב להשתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, תישא המדינה בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח בגין כל בקשה.