בר"מ 9367/12 עיריית הרצליה נ. דוד נוה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שיצר ) להתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת (להלן – החלטת האישור ).

2.

איני סבור כי המבקשת הצביעה על טעמים המלמדים כי על ערכאת הערעור לברר בשלב זה את הטענות המופנות נגד הקביעות השונות בהחלטת האישור. זאת, נוכח היחס בין הסוגיות בהן הכריע בית משפט קמא בהחלטת האישור, לבין אלה שנותר לדון בהן בהליך, ובהתחשב בגובה הסעד שהוערך על ידי התובע הייצוגי בבקשת האישור (כ-5.2 מיליון ש"ח). יצוין, כי טענות המבקשת בעניין ההשלכות הכלכליות עליה, ככל שהדיון בהליך יימשך בלא שטענותיה בבקשת רשות הערעור יתבררו כבר עתה, הועלו בשפה רפה בלבד (ראו למשל סעיף 49 לבקשת רשות הערעור). טענות המבקשת בנושא ההשלכות הכלכליות עליה אינן מצביעות, אם כן, על דחיפות מיוחדת בבירור הטענות המתייחסות לקביעות שבהחלטת האישור (השוו, רע"א 7930/12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' קידישמן , פיסקה 3 (3.2.2013)). מטעמים אלה לא שוכנעתי כי יש מקום, בעיתוי הנוכחי, לדון בהשגות המבקשת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי (ראו, רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010)).

3.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ככל שיוגש ערעור על פסק הדין הסופי בהליך, שמורות לבעלי הדין כל טענותיהם, ובכלל זה טענת המבקשת בנוגע לאופן הגדרת הקבוצה שבשמה תתנהל התובענה הייצוגית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.