בר"מ 9403/12 מי אביבים 2010 בע"מ נ. עדי ליבוביץ

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו שאישרה למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת.

1.

המשיב, תושב תל אביב-יפו, הגיש נגד המבקשת, תאגיד מים, תובענה ובקשה לאשר את ניהולה במתכונת ייצוגית. עילת הבקשה – גבייה ביתר של הוצאות גבייה מינהלית בגין שירותי מים וביוב. בבקשה נטען, בתמצית, כי המבקשת גבתה מהמשיב ומאחרים סך של 22 ש"ח – הסכום המרבי שהותר לה לגבות בגין "משלוח דרישה ראשונה בכתב בדואר רשום ובלבד שנשלחה לאחר שנשלחה הודעה על

החוב" (להלן: דרישה בדואר רשום ) לפי תקנה 1(2) לתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011. בבקשת האישור נטען כי ההוצאות הישירות של המשיבה בגין דרישה בדואר רשום הן 9 ש"ח לדרישה, ואף על פי כן היא גובה את הסכום המרבי שבתקנות. לטענת המשיב, ההפרש בין הסכום שנגבה לבין ההוצאות הישירות נגבה ביתר ויש להשיבו לו ולחברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג. בתשובה לבקשת האישור, טענה המבקשת כי הוצאותיה הישירות בגין דרישה בדואר רשום הן כ-45 ש"ח לדרישה, והיא גובה 22 ש"ח רק בשל המגבלה הקבועה בתקנות. המבקשת הציגה תחשיב שמשקף, לשיטתה, את הוצאותיה הישירות בגין דרישה בדואר רשום ולפיו היא שילמה לקבלן גבייה סכום גלובלי בסך של 5 מיליון ש"ח, והקבלן ביצע 177,500 פעולות (ובממוצע 28 ש"ח לפעולה); היא אף שילמה לקבלן מחשוב סכום גלובלי בסך של 1.6 מיליון ש"ח עבור אותו מספר פעולות (ובממוצע 9 ש"ח לפעולה). בהתאם לכך, כללה המבקשת בתחשיב רכיב שכינתה "הוצאות ישירות גלובליות" בסך של 37 ש"ח. הצדדים אף נחלקו בשאלה אם המבקשת הייתה רשאית לגבות תשלום בגין דרישה בדואר רשום כאשר לא שלחה קודם לכן דרישה בדואר רגיל.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת י' שיצר ) קבע כי לפי לשון התקנות, המבקשת מוסמכת לגבות החזר הוצאות ישירות המחושב לפי סכומים שהוצאו בפועל בגין כל פעולה. המבקשת אישרה שהסכום שהיא גובה מחושב כממוצע אריתמטי, ולא ברור מטענותיה מה סוג הפעולות שבגינן היא שילמה את הסכומים הגלובליים. נקבע כי המבקשת לא הציגה את ההסכמים עם קבלני הגבייה, ובהעדר נתונים של ממש, לכאורה מתבצע סבסוד צולב בין פעולות גבייה שונות; ויש לבודד את הרכיב של דרישות התשלום בהסכם עם קבלני האכיפה, כדי שלא ייווצר מצב שמטילים על כלל החייבים את כל ההוצאות, לרבות בגין הליכים שלא ננקטו נגדם. עוד נקבע כי לא הובהר כמה מהחייבים משלמים אחרי משלוח ההתראה, ונגד כמה יש צורך בהליכי גבייה מתקדמים יותר שעלויותיהם עשויות להיות רבות יותר. במצב דברים זה, קבע בית המשפט, לכאורה תחשיב המבקשת של ה"הוצאות הישירות" בגין דרישה בדואר רשום של כל חייב נערך על בסיס שגוי. עוד נקבע כי על פני הדברים, יש לאמץ פרשנות שלפיה המבקשת אינה זכאית לגבות הוצאות גבייה בגין דרישה בדואר רשום אם לא שלחה קודם לכן דרישה בדואר רגיל. על כן קבע בית המשפט כי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית ואישר את ניהולה ככזו. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי.

3.

לטענת המבקשת, בית המשפט קמא אישר את ניהול התובענה כייצוגית בהעדר תשתית עובדתית לגבייה ביתר; על בסיס טענת המשיב לסבסוד צולב – טענה שהעלה לראשונה בדיון; ומבלי שניתנה לה הזדמנות להוכיח שאין בה ממש. תוצאה זו, לשיטת המבקשת, מקפחת את זכויותיה הדיוניות. עוד נטען כי בית המשפט לא הכריע בשאלה מהן "הוצאות ישירות" וכיצד ראוי לחשבן בנסיבות העניין; כי בית המשפט שגה באופן הגדרת הקבוצה; וכי מן הראוי לדון בבקשת האישור כעת משום שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. לטענתו, הבקשה לרשות ערעור אינה עומדת באמות המידה שנקבעו ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010) (להלן: עניין פתאל ) למתן רשות ערעור על החלטה המאשרת ניהול תובענה ייצוגית ודיון בה בסמוך לאחר הינתנה, בלא להמתין לפסק הדין הסופי.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות במובן זה שאין מקום להעדיף בירור ערעורי של טענות המבקשת כבר בשלב הזה, ולא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. המבקשת לא הראתה שייגרם לה נזק בלתי הפיך או עלויות בלתי סבירות מניהול התובענה לגופו של עניין, ושבירורן כבר עתה יחסוך בעלויות אלו ובזמן שיפוטי ניכר. אף לשיטת המבקשת עצמה, כך או אחרת יידרש בית המשפט לברר את השאלה כיצד יש לחשב את ההוצאות הישירות בגין דרישה בדואר רשום. בירור זה מצריך הבאת ראיות, והמבקשת בכל מקרה תידרש לשאת בהוצאות הכרוכות בכך. יצוין כי הואיל והמידע לגבי אופן חישוב ההוצאות הישירות נמצא בחזקת המבקשת בלבד, ממילא יהא עליה להביא ראיות ולהוכיח את אופן החישוב. אשר לשיקול בדבר סיכויי ההליך, איני סבור כי בשלב זה – טרם שנערך בירור ראייתי כאמור – הכף נוטה בבירור לכיוונו של אחד הצדדים באופן ש"הקשיים שבהחלטת האישור, או היעדרם, בולטים על פני הדברים" (עניין פתאל , פסקה 5). איני סבור גם שהמשך הדיון בהליך, בלא הכרעה ערעורית בשלב זה בסוגיית הגדרת הקבוצה, עלול ליצור השלכות חמורות כלפי המבקשת (השוו: רע"א 4328/12 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' קובובסקי , פסקה 4 (22.6.2012)).

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בלא שיש בכך כדי להביע כל עמדה לגבי טענות המבקשת לגופו של עניין והן שמורות לה. עיכוב הביצוע שניתן ביום 6.1.2013 בטל. המבקשת תשא בשכר טרחת בא כוח המשיב בסך של 10,000 ש"ח.