בר"מ 955/18 מנהל הארנונה במועצה המקומית קריית עקרון נ. סקארה קוסמטיקס

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.1.2018 (עמ"ן 56363-05-17, סגנית הנשיא ו' מרוז ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה על החלטה של ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד המועצה המקומית קריית עקרון (להלן: ועדת הערר או הוועדה ) מיום 30.3.2017.

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבה היא חברה המפעילה חנות במתחם ביל"ו סנטר בקריית עקרון (להלן בהתאמה: החנות ו- המתחם ). בצמוד לחנות מצוי שטח המקורה בסככה (להלן: שטחי הסככה ). בשנות המס 2016-2014 חויבה המשיבה בתשלום ארנונה לפי סיווג של "מסחר" בגין השטח הבנוי "ברוטו", כולל שטחי הסככה.

3.

המשיבה הגישה למבקש, מנהל הארנונה במועצה המקומית קרית עקרון (להלן בהתאמה: מנהל הארנונה ו- המועצה ), השגות על השומות לשנים הרלוונטיות. בהשגות אלה טענה המשיבה כי יש מקום לחייב את שטחי הסככה כ"מעברים". יובהר כי המונח

"מעברים" מוגדר בצווי הארנונה של המועצה בשנות המס 2015-2014 כ"שטחים המצויים במרכז מסחרי ואשר אינם משמשים לשימוש מסחרי, או למטרה הנלוות לשימוש המסחרי, אלא כדרך גישה בלבד לשטחים המסחריים", וכי הוראה זו מופיעה גם בצו הארנונה לשנת 2016, אם כי במתכונת שונה במעט. על-פי צווי הארנונה, מחזיקי נכסים במרכז מסחרי יחויבו בארנונה רק בגין 50% משטח המעברים, וזאת בהתאם לנוסחה שנקבעה בצווים לעניין זה.

4.

מנהל הארנונה דחה השגות אלו בציינו, בין היתר, כי שטחי הסככה אינם משמשים ל"מעבר" כי אם משמשים את המשיבה עצמה. מנהל הארנונה הוסיף וקבע כי מכל מקום מיקומה של החנות אינו ב"מרכז מסחרי" כמובנו בצו, שרק בו יש נפקות לסיווג של "מעברים". על כן, כך קבע מנהל הארנונה, אין מקום לחייב את שטחי הסככה בשיעור מופחת כטענת המשיבה.

5.

המשיבה הגישה עררים על החלטותיו של מנהל הארנונה, ואלה נדחו על-ידי ועדת הערר. בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין הצדקה לכך שהמשיבה תחויב בגין שטחי הסככה בשיעור מופחת, וזאת מכיוון שהיא עושה שימוש מסחרי בשטחים אלה בתדירות גבוהה. הוועדה אף ציינה כי יש לחייב את המשיבה בתשלום ארנונה מלא בגין שטחי הסככה משום שהיא הנהנית העיקרית מהם.

6.

המשיבה הגישה ערעור על החלטתה של ועדת הערר, ובית המשפט המחוזי קיבל אותו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שצו הארנונה אינו כולל הגדרה של "מרכז מסחרי", אולם על-פי מאפייניו של המתחם יש לראותו כמרכז מסחרי לכל דבר ועניין. באשר לשטחי הסככה עצמם, בית המשפט המחוזי קבע כי הם משמשים למעבר בין החנויות השונות, כי רובם פנויים, וכי גם אם בחלקם הם משמשים לצרכים מסחריים של המשיבה, לא ניתן לומר שהיא ה"נהנית העיקרית" מהם. על בסיס האמור לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות בשטחי הסככה "מעברים" המצויים ב"מרכז מסחרי", וכי בהתאם לכך המשיבה תחויב בגינם בשיעור מופחת.

בקשת רשות הערעור

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתו של מנהל הארנונה, יש הצדקה לדון בבקשה משום שהכרעתו של בית המשפט המחוזי טומנת בחובה השלכות משמעותיות על בעלי זכויות נוספים במתחם. מנהל הארנונה מוסיף ומצביע על עררים נוספים שתלויים ועומדים בעניין דומה בכל הנוגע לחיוב בארנונה במתחם. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי ועדת הערר – שהיא גוף מקצועי מעין שיפוטי – וכל זאת תוך פגיעה במתחם שיקול הדעת שלה. לגוף הדברים, מנהל הארנונה חוזר על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות באשר לסיווגם של שטחי הסככה כ"מעברים", ומציין כי המשיבה עושה בשטחי הסככה שימוש מסחרי מובהק.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" שמקורה בהחלטה של ועדת הערר. אמות המידה החלות על בקשות מסוג זה הן מצמצמות. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בשאלות יישומיות מתחום הארנונה, אשר ככלל אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי ( ראו: בר"ם 1114/14

יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 13 (13.4.2014); בר"ם 8900/17

סייג נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו , פסקה 13 (24.12.2017)). הבקשה דנן אינה מצדיקה לחרוג מכלל זה. טענותיו של מנהל הארנונה הן יישומיות ונוגעות למאפייניהם הקונקרטיים של הצדדים. אינני סבורה כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית או כזו בעלת חשיבות ציבורית, ולא ראיתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי.

9.

ראוי להוסיף כי בית המשפט המחוזי לא נדרש במישרין להשלכות הנטענות של החלטתו בכל הנוגע לשטחים נוספים במתחם. בנסיבות אלה, הטענות שהעלה בעניין זה מנהל הארנונה הן באופן ברור מחוץ למסגרת הדיון.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.