בר"ש 1165/20 פיני (פנחס) אזולאי נ. מועצה מקומית אבן יהודה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג׳ גונטובניק ) בעב"י 66861-05-19 מיום 12.1.2020 , בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: בית הדין למשמעת ), בת״מ 44/17 מימים 22.11.2018 ו-18.4.2019 בהתאמה.

2.

ביום 13.8.2017 הוגש לבית הדין למשמעת כתב תובענה נגד המבקש, שהועסק אצל המשיבה כפקיד רישוי עסקים וכפקח במשך כעשר שנים. על פי עובדות כתב התובענה, ביום 25.6.2017 רכש המבקש טוסטר חשמלי לצרכיו הפרטיים ולשימושו האישי, אך עשה זאת מכספי המועצה בדרך של החזרת ציוד שנרכש על ידה זה מכבר וכנגדם קיבל את הטובין, וזאת ללא אישור הממונים עליו. על יסוד עובדות אלו הואשם המבקש בפגיעה במשמעת; באי קיום המוטל עליו על פי חוק; בהתנהגות שאינה הולמת עובד רשות מקומית באופן העלול לפגוע בתדמיתה או שמה הטוב ובהתנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו, והכל לפי סעיפים 9(1)-(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל״ח-1978 (להלן: חוק המשמעת ).

3.

ביום 22.11.2018, בתום הליך הוכחות, הורשע המבקש בעבירות המשמעת שיוחסו לו. במסגרת הליך ההוכחות העידו

בין היתר: עובד אחזקה במחלקה בה עבד המבקש, עובד בחנות בה נרכש הטוסטר ומזכיר המועצה האזורית ומזכירת האגף. מעדויות אלה עלה כי המבקש לא הצטייד בקבלות המאמתות את הרכישה, וממילא לא דיווח עליה לממונים עליו כנדרש בנהלי המועצה, וכן כי בניגוד לטענתו, המבקש לא הניח את הטוסטר במסדרון המחלקה בה עבד. עוד נקבע כי לאחר שהמבקש עומת עם מעשיו על ידי מנהל המועצה ולא הציג גרסה ההולמת את התנהלותו, הוא לחנות ושילם מכספו בעבור המכשיר.

4.

ביום 18.4.19 נגזר דינו של המבקש. בית הדין למשמעת הביא במניין שיקוליו בין היתר את החומרה הגלומה בעובדה שהמבקש ביצע את המיוחס לו שעה ששימש כפקח, שתפקידו לאכוף את החוק. ולצד זאת נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן העובדה כי מדובר בעובד שעתיד לפרוש בקרוב לגמלאות ושזו עבירת המשמעת הראשונה שעבר.

נוכח האמור בית הדין השית על המבקש את העונשים הבאים: נזיפה חמורה; פסילה לצמיתות מביצוע תפקידי אכיפה, פיקוח או עבודה מול קהל; וכן עונש מותנה של פיטורין למשך 3 שנים. בהתאם לכך נקבע כי המבקש יועבר מתפקידו לכל תפקיד אחר פנוי אצל המשיבה, בתוך 30 יום, וכי על המשיבה להציע למבקש לפחות שני תפקידים.

עם זאת ונוכח קשיים לאייש תפקידים אצל המשיבה, קבע בית הדין למשמעת שאין

להגביל את המשיבה בסוג התפקיד או בדרגתו.

5.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק דינו של בית הדין למשמעת, כאשר ערעורו נסב הן על ההרשעה והן על גזר הדין. הטענות בערעור

כוונו בעיקרן נגד הכרעת הדין, תוך תקיפת הממצאים העובדתיים שקבע בית הדין, אשר לטענת

המבקש אינם מתיישבים עם הראיות והשכל הישר. בכל הנוגע לעונשי המשמעת שהוטלו עליו, ביקש המבקש התערבות לקולה, שכן מדובר בכתם לכל חייו הפוגע בשכרו ובזכויותיו הסוציאליות בשים לב למועד פרישתו הקרוב לגמלאות.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, על שני חלקיו, בפסק דין מפורט ומנומק. נקבע כי לא נפל בהכרעת הדין, או בהליך שהוביל אליה, כל פגם המצדיק את ביטולה או את החזרת הענין לבדיקה נוספת ; בדומה לכך לא נמצאה גם כל עילה להתערבות בגזר דינו של בית הדין למשמעת, אשר איזן כראוי בין מכלול השיקולים המתנגשים במקרה דנן.

6.

מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפני. בגדרה המבקש שב על טיעוניו שהועלו בפני בית המשפט קמא, שעיקרם הובא לעיל. לטענת המבקש, אף כי מדובר בטענות ערעוריות שעיקרם מכוון נגד ממצאים עובדתיים וקביעות עובדתיות, הרי שעניין לנו באחד מאותם מקרים חריגים בהם קמה עילה להתערבות בממצאים שנקבעו. בנוסף, נטען נגד חומרת אמצעי המשמעת שננקטו נגדו והשלכותיהם עליו ועל בני משפחתו.

7.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, הלכה היא כי רשות לערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש, כאשר הדבר נדרש לשם מניעת עיוות דין חמור

(בר"ש 773/20

אזולאי נ' נציבות שירות המדינה (11.2.2020)) ; רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

8.

לא זה המקרה שלפני.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואיני סבור גם כי למבקש נגרם עוול או עיוות דין. הקפדה על טוהר המידות של עובדי ציבור, ובוודאי עובדי ציבור בתפקידי אכיפה, היא חיונית להבטחת אמון הציבור ברשויות השלטון, ועל כן נדרשת בכגון דא אכיפה קפדנית ומחמירה.

9.

הבקשה נדחית אפוא.