בר"ש 284/13 ועדת הרתיקה שליד לשכת עוה"ד מחוז דרום נ. עו"ד מוטי בניטה

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי ) מיום 30.12.2012, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.

2.

נגד המשיב הוגשה קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי (מחוז באר-שבע) של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן – בית הדין המשמעתי המחוזי ). בקובלנה יוחסו למשיב עבירות משמעת של עשיית מעשה או מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק ), הפרת חובה כלפי הלקוח ובית המשפט, לפי סעיף 54 לחוק, ופגיעה בכבוד המקצוע, לפי סעיף 53 לחוק. לפי הנטען בקובלנה, המשיב קיבל מלקוחו הלוואה בסך 50,000 ש"ח. ביחד עם הריבית היה עליו להחזיר ללקוח סך של 55,000 ש"ח. המשיב נתן ללקוח שיקים דחויים, אך הם חוללו. לבסוף זכה הלקוח להיפרע מן המשיב, אולם רק לאחר שפתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל. בית הדין המשמעתי המחוזי השית על המשיב עונש של 24 חודשי השעיה, מתוכם 12 חודשים בפועל, והיתרה על תנאי, וכן קנס בסך 5,000 ש"ח. המשיב הגיש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן – בית הדין הארצי ). ערכאת הערעור החליטה שעונש ההשעיה בפועל יוּמר להשעיה על תנאי, לאחר שדחתה את הערעור על ההרשעה. המבקשת דכאן הגישה ערעור על פסק-דינו של בית הדין הארצי אל בית המשפט המחוזי בירושלים. ערעורה נדחה בפסק-דין מיום 30.12.2012. על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקשת טוענת כי אין די בעונש שהושת על המערער. לטענתה, היה על בית הדין הארצי להתחשב בעובדה שהמשיב הורשע בעבר במספר עבירות משמעת, הדומות באופיין לעבירה הנדונה בהליך הנוכחי. יצוין, כי רוב הרשעותיו הקודמות של המשיב (מלבד אחת) הינן בגין עבירות משמעת שנעברו לאחר שנעברה העבירה נשוא ההליך הנוכחי (להלן – העבירות המאוחרות ). לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי כלל לא דן בשאלה העקרונית, האם יש להתחשב לצורך גזירת דינו של המשיב בעבירות המאוחרות. זאת, בעוד שלשיטתה, לפי פסיקתו של בית המשפט העליון ניתן להתחשב בעבירות אלה. לטענתה, נסיבות מקרה זה אף מחייבות התחשבות בעבירות המאוחרות, וזאת נוכח חומרתן, ונוכח העובדה שהן עוסקות בנושאים דומים לעבירה נשוא ההליך הנוכחי, באופן שיש בו כדי להצביע על מגמה כללית בהתנהגות המשיב. יצוין עוד, כי פסק-דינו של בית הדין הארצי נסמך, בין היתר, על הצהרת בא-כוח הקובל מטעם לשכת עורכי הדין, לפיה אילוּ היה מ דובר

בהרשעתו הראשונה של המבקש, היה דורש כי יוטל עליו עונש מאסר על תנאי בלבד. בהמשך לכך קבע בית המשפט כי מכיוון שהעבירה נשוא ההליך הנוכחי נעברה לפני העבירות המאוחרות, הרי שיש ליישם את המדיניות שבאה לידי ביטוי בהצהרה זו לעניינו של המשיב, שכן עבירת המשמעת הנדונה הייתה בעת ביצועה עבירתו הראשונה. לשיטת המבקשת טעה בית הדין הארצי כאשר ראה עצמו כבול להצהרה זו, וכי מכל מקום, נוכח העובדה שלחובתו של המשיב עבירה שבוצעה לפני העבירה נשוא הליך זה, וכן עבירות מאוחרות, המ דובר היה בהצהרה תיאורטית בלבד. לבסוף, המבקשת טוענת כי חומרת מעשיי המשיב הנדונים בהליך זה, גם כשהם עומדים לעצמם, מחייבת השתת עונש חמור יותר.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא, כי חומרת העונש לא תהווה, על דרך הכלל, עילה למתן רשות ערעור ב גל גול שלישי, כל שכן ב גל גול רביעי, כפי שבענייננו (ראו: בר"ש 5568/12 פלוני נ' וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בישראל , פיסקה י"ג (2.9.2012); בר"ש 4660/12 עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פיסקה ט"ו ( 12.7.2012) (להלן – פרשת עזריאלנט ); בר"ש 2824/12 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב נ' זיו , פיסקה ט' (10.5.2012)). כן נפסק כי ראוי שמדיניות הענישה בתיקים משמעתיים תותווה על ידי בתי הדין של לשכת עורכי הדין, וכי לא בנקל יתערבו בתי המשפט בשיקול דעתם בעניין זה (ראו: פרשת עזריאלנט , שם). יתר על כן, כפי שצוין לעיל, במקרה הנוכחי התבסס בית הדין הארצי בקביעת העונש, וכך גם בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא להתערב בפסק-דינו של בית הדין הארצי, על הצהרת בא-כוח הקובל מטעם לשכת עורכי הדין. לדבריו, מדיניות לשכת עורכי הדין הינה שלא למצות את הדין עם עורכי דין שזו להם הפעם הראשונה שעברו עבירות משמעתיות דוגמת אלה שעבר המשיב ולדרוש במקרים כאלה השתת עונש של השעיה על תנאי בלבד. הערכאות קמא עמדו על כך שמעשי המשיב העומדים לדיון במסגרת ההליך דנא קדמו לעבירות המאוחרות, וכי מסיבה זו אף לפי שיטת הקובל יש להטיל על המשיב עונש של השעיה על תנאי בלבד. לבעלי הדין היה את יומם בערכאות המשפטיות השונות, וניתנו להם מספר הזדמנויות להעלות את טיעוניהם בעניין זה. אין מקום להידרש לטענותיו של המבקש בסוגיה זו פעם נוספת, ב גל גול רביעי.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.