בר"ש 3913/10 יגאל משה נ. נציבות שירות המדינה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל) מיום 11.1.10 בתיק עמש"מ 18576-11-09, בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (חברי בית הדין כהן (אב"ד), הרץ וברגר) מיום 30.9.09 בתיק ד"מ 71/09, אשר בגדרו הושתו על המבקש עונשי משמעת.

רקע והליכים

ב.

המבקש – יליד 1959 – הועסק החל משנת 1988 כנהג בשירות התעסוקה במחוז הצפון. כנגד המבקש הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס לו שש עבירות של התחזות כעובד ציבור, חמש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירת התחזות כאדם אחר ועבירת זיוף בידי עובד ציבור. כמתואר בכתב האישום, הציג עצמו המבקש בפני אזרחים שונים כעובד בכיר במינהל מקרקעי ישראל, בעודו משתמש ברכב ובמכשיר הטלפון שהועמדו לרשותו מתוקף עבודתו, וגרף לכיסו סכומי כסף גבוהים בתמורה להבטחות שווא שחילק, כי יסייע ברכישת קרקעות ונכסים שבבעלות המינהל. במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש במיוחס לו, הורשע, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 50,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תחתיו. אחר זאת הוגשה כנגד המבקש תובענה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה בחיפה, ועל פי הודאתו הורשע בעבירות על פי סעיפים 17 (1), (2), (3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963. בעקבות הרשעתו, ביום 30.9.09 נגזרו על המבקש אמצעי משמעת אלה: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, פסילה ממילוי כל תפקיד בשירות הציבורי עד הגיעו לגיל 67, ומניעת הזכות לקבלת גימלה בכל תקופת הפסילה.

ג.

המבקש עירער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי וערעורו נדחה בפסק דין מפורט ומנומק. נקבע, כי נוכח חומרת העבירות, אופיין והישנותן, יש בפרשה כדי לפגוע פגיעה ממשית בתדמית שירות המדינה, כזו המצדיקה, על פי פסיקת בית משפט זה, אמצעים משמעתיים של ממש. נאמר, כי בית הדין איזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין חומרת העבירות. בעניין אמצעי המשמעת המונע קבלת גימלה בתקופת הפסילה, נפסק כי בית הדין היה רשאי בנסיבות להטיל אמצעי זה, וצוין כי בית הדין נמנע במודע מהמלצה על תשלום הגימלה לבני משפחת המבקש, ותחת זאת תחם את הפסילה לגיל 67, ולא לגיל 70 כפי שביקשה התביעה, וכי אין להתערב בכך.

ד.

בבקשה הנוכחית נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לעמדת הגוף הממשלתי שהעסיק את המבקש לעניין מצבה הסוציאלי של משפחת המבקש התלויה בו, שראוי לשקלו; הודגש מצבו הסוציו-אקונומי הקשה של המבקש ומשפחתו. עוד נטען, כי היה מקום להתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, שכנטען הופעל המבקש בהן על ידי אחרים שלא הועמדו לדין.

הכרעה

ה.

לאחר העיון איני רואה מקום למתן רשות ערעור. בכגון דא מטבע הדברים יש להחיל את הכללים שעניינם רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי, יש צורך כי הנושא יעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). נסיבות כאלה יהיו מטבען חריגות, והמקרה דנא אינו בא בקהלן. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה גזר את הדין תוך הנמקה סדורה; בית המשפט המחוזי בערעור אישר כאמור את גזר הדין, ויישם בכך במפורט הלכות נודעות. התוצאה שלפיה יינתנו למבקש זכויות הגימלה בהגיעו לגיל 67, קרי, הוא יחל לקבל גמלתו אז כרוב עובדי המדינה, אינה כזאת שמצדיקה התערבות; כך בודאי בנסיבות של עבירות פליליות בעלות חומרה ונושאות קלון. בית הדין למשמעת הלך בדרך שהותוותה בעש"מ 3789/04 ציפורי נ' נציבות שירות המדינה , פ"ד נט(1) 721, 726, שם ציינה השופטת - כתארה אז - ביניש, כי תכלית הפגיעה המסוימת בזכויות כלכליות היא "שלא יצא חוטא נשכר, דהיינו שלא יווצר מצב שבו עובד שפוטר בהחלטת בית הדין למשמעת בגין עבירות שביצע יקבל זכויות אשר בדרך כלל אינן מוענקות לעובד שפורש בדרך העניינים הרגילה באותו גיל ובאותו ותק", וכן לשם הרתעת עובדים אחרים. על פי הנאמר באותו פסק דין נשקל גם כאן על ידי בית הדין למשמעת מכלול הנושא – ועל כן נפסל המבקש לגימלה עד גיל 67 ולא למעלה מזה. יצוין כאן, כי עמדת המשרד המעסיק היתה שיש לשקול "אם לשלול כליל את זכויות הפנסיה של העובד או לשלול אותם (כך במקור - א"ר) באופן חלקי", ובית הדין אכן לא שלל זכויות פנסיה כליל, אלא עד גיל 67 כאמור. בית המשפט המחוזי אישר את הדברים, בעמדו על הפסיקה המבקשת לשמור על תדמיתו של שירות המדינה ועל אמון הציבור בשירות הציבורי, שמטבע הדברים נפגע קשה במקרה דנא; ואכן, מה יחשוב האדם מן היישוב בשמעו כי כך נוהג עובד הציבור? בעש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) נזדמן לי לומר, "ליבי אינו אטום לזכויותיו של המערער... אך ליבי נתון עוד יותר – איני רואה דרך אחרת – לצרכיו של שירות המדינה, שתדמיתו... אינה ברום המדרגה". נוכח כל אלה, אין מקום להיעתר לבקשה.