בר"ש 581/20 יורם רוזנברג נ. נציבות שירות המדינה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' גריל ) מיום 29.12.2019 בעב"י 48732-08-19 ו-בעב"י 51194-08-19 בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בבד"מ 89/17 מיום 4.7.2019 ומיום 25.7.2019 בהתאמה, והתקבל ערעור המדינה על קולת העונש שנקבע בגזר הדין האמור.

2.

ביום 23.11.2017 הוגש לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין למשמעת ) כתב תובענה נגד המבקש, שכיהן במועדים הרלבנטיים כמנהל חטיבת ביניים בקרית ביאליק, המייחס לו שני אישומים. הראשון , בעבירות של הטרדה מינית, מעשים מגונים והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, וזאת בשל חיבוקים ומגעים קרובים וכן בשל אמירות והערות, לכאורה בעלות אופי מיני, מצדו כלפי מי שהייתה באותה העת סגניתו (להלן: המתלוננת ). והשני, בגין מעשים שעולים כדי והתנכלות והתעמרות בעבודה לאורך שנת הלימודים במתלוננת לאחר שזו לא סרה למרותו בחופשת הקיץ. על יסוד אישומים אלו הואשם המבקש בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה לפי סעיפים 17(1)-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: החוק ).

3.

בהכרעת דין מנומקת מיום 4.7.2019 זוּכה המבקש ממעשי ההטרדה המינית שיוחסו לו בכתב התובענה, וזאת לאחר שהוכח כי התנהגותו כלפי המתלוננת לא נשאה אופי מיני, הגם שהודה כי חיבקה או ניסה לחבקה באחד מהאירועים שיוחסו לו אך ממקום של אמפטיה ונחמה. בהקשר זה נקבע כי הטענות בדבר הטרדה מינית לא נתמכו בראיות ישירות כלל, והודגש כי לא ניתן טעם מבורר על-ידי המתלוננת מדוע כבשה עדותה במשך כמעט שנה עד חודש מאי 2017. עם זאת נקבע כי המבקש אכן התנכל למתלוננת והתעמר בה בדרך שאינה הולמת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו, וכי ממילא אין לראות בחיבוק או ניסיון לחבק מורה מצד מנהל בית ספר כהתנהגות הולמת. לפיכך, הורשע המבקש בעבירות לפי סעיף 17(3) לחוק.

4.

ביום 25.7.2018 נגזר דינו של המבקש והושתו עליו עונשים של נזיפה חמורה והקפאת דרגה למשך שנה, זאת חרף עמדת המדינה כי נכון היה לגזור עליו עונשים כבדים כגון הפקעת משכורת, העברה לתפקיד אחר ופסילה מתפקידי ניהול למשך 5 שנים. את החלטתו נימק בית הדין למשמעת בעיקר על נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן הפגיעה הקשה שנגרמה לו ולמשפחתו עקב ההאשמות להטרדה מינית שהועלו נגדו, שמהן כאמור הוא זוּכה.

5.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. המבקש ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין, ואילו המדינה טענה כנגד קולת העונש בלבד. בית המשפט דחה את ערעורו של המבקש על שני חלקיו, וקיבל באופן חלקי את ערעור המדינה על קולת העונש. בפסק הדין נקבע כי המשקל שנתן בית הדין למשמעת לנסיבותיו האישיות של המערער היה גבוה מידי, והביא לכדי ענישה מקלה שיש בה משום פוטנציאל לפגיעה באינטרס הציבורי של שמירה על מעמד השירות הציבורי. משכך נקבע כי בנסיבות המקרה דנן, ובשים לב למעמדו ותפקידו של המבקש בשירות המדינה ולכך שההתעמרות נמשכה על פני כל שנת הלימודים, לא ניתן להסתפק באמצעי המשמעת שהושתו על המבקש שכן אלו אינם הולמים את חומרת המעשים. על כן הוספו לאמצעי המשמעת שכבר הושתו על המבקש גם אמצעי משמעת של העברה למשרה אחרת למשך שנה ממועד גזר הדין ופסילה מלמלא תפקיד ניהולי לתקופה של שנה אחת ממועד גזר הדין.

6.

מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי אין לראות בחיבוק או ניסיון חיבוק הנובע מאמפטיה כהתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור מבלי לבחון את נסיבות המקרה. בקביעה זו, כך נטען, יש משום גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ודרישה להתנהגות נעדרת אנושיות. כמו כן נטען כי משנדחתה ההאשמה בהטרדה מינית נכון היה לדחות את טענת ההתנכלות שכן זו מבוססת מניה וביה על קיומה של הטרדה מינית.

7.

לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, הלכה היא כי רשות לערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות הטעונות הכרעה או שזאת נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור

(בר"ש 9278/17 שפירא נ' נציבות שירות המדינה (20.12.2017)) ; רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא זה המקרה שלפניי.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואיני סבור גם כי למבקש נגרם עוול או עיוות דין.

8.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.