בר"ש 9278/17אלונה שפירא נ. נציבות שרות המדינה- מדינת ישראל

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי ) מיום 19.7.2017 בעמש"מ 25813-04-17 אשר דחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו מיום 6.3.2017 של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 169/16).

2.

ביום 10.2.2016 הוגש נגד המבקשת - מורה בבתי ספר בשירות המדינה - כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו אשר ייחס לה החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ), וזאת לאחר שנתפס בדירתה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ-70 גרם נטו (ת"פ 23862-02-16). ביום 17.7.2016 תוקן כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, לעבירה של "החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית", לפי סעיף 7(א)+7(ג) סיפא לפקודה, והמבקשת הורשעה לפי הודאתה ונגזרו עליה העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪, ופסילה על תנאי.

3.

על יסוד הרשעתה כאמור, הוגשה נגד המבקשת "תובענה לאחר הליך פלילי" לבית הדין למשמעת של עובדי מדינה, בה יוחסו לה, על יסוד הרשעתה האמורה, עבירות עבירות משמעת לפי סעיפים 17(2), 17(3) ו- 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק ). המבקשת הורשעה לפי הודאתה בעבירות לפי סעיפים 17(2) ו- 17(3) לחוק (לא קיימה את המוטל עליו כעובד המדינה, והתנהגה התנהגות שאינה הולמת את תפקידה כעובד המדינה או התנהגה התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה).

באשר לאישום לפי סעיף 17(6) לחוק ("הורשע על עבירה שיש עמה קלון"), טענה המבקשת כי אין בהתנהגותה משום קלון. ראשית, נטען כי היחס הציבורי לסמים מסוג קנאביס השתנה בשנים האחרונות באופן השולל את הקלון מעבירה של אחזקה/שימוש של סם זה. שנית, נטען כי הנאשמת עצמה לא משתמשת בסמים, והסם שנתפס בביתה היה שייך לבן זוגה לשעבר אשר נפגע בתאונת דרכים והשתמש בסמים להקל על סבלו. מנגד, טענה המשיבה כי העובדה שמדובר במורה, האמורה לשמש דוגמא ומופת לתלמידיה, מחזיקה סמים בביתה, דורשת הטלת קלון. בנוסף נטען כי על אף ההתפתחויות הציבוריות, המעשה עדיין מהווה עבירה על פי ספר החוקים.

4.

בית הדין עמד על כך כי בבחינת שאלת הקלון יש לשקול את נסיבות ביצוע העבירה, את מהות המשרה של עובד המדינה, את סוג העבירה והאם העבירה בוצעה במילוי תפקידו של עובד המדינה. כן עמד בית הדין על פסיקתו של בית משפט זה באשר לנורמות ההתנהגות הנדרשות מעובד הוראה, בה נקבע בין היתר כי –

"תפקידו של הדין המשמעתי הוא לא רק להעניש את העובד שסרח, אלא גם לשמש מסר לציבור עובדי המדינה כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור וחובות האתיקה החלות עליהם בביצוע תפקידם. חובות אלה חלות על כלל עובדי המדינה. אולם ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה. הפרת נורמות ההגינות והאתיקה בידי עובדי הוראה טומנת בחובה חומרה מיוחדת על שום המעמד המיוחד הנלווה לתפקיד זה, והציפיות הגבוהות שהחברה מציבה להתנהגותם של נושאי משרה אלה על שום השפעתם על בני הנוער בחברה הישראלית" ( עש " מ 8622/05 עלי נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (25/12/06)) .

ובמקום אחר –

"המורים הם מודל חיקוי לתלמידיהם, הם אלה האמונים על סלילת דרכי ההתנהגות של תלמידיהם ומשפיעים על דפוסי ההתנהגות העתידיים של החברה כולה... ולכן יש מקום לדרוש ממנו הקפדה יתרה במילוי תפקידו והתנהגות הולמת בכל אורחות חייו" ( עש " מ 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו-עסבה , פ"ד נו (5) 6 , 11 (2002), להלן: ענין אבו עסבה )).

5.

על בסיס אמות מידה אלה, ובהתייחס לנסיבות הענין הגיע בית הדין למסקנה כי העבירה בה הורשעה המבקשת נושאת עמה קלון, ולפיכך הורשעה גם בעבירת משמעת

לפי סעיף 17(6) לחוק.

בהמשך לכך דן בית הדין בשאלת אמצעי המשמעת שיש להטיל על המבקשת, ולאחר בחינת טענות הצדדים לענין זה, ומתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של המבקשת, לרבות מצבה הכלכלי-משפחתי, הטיל על המבקשת א ת אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת מחצית משכורת קובעת אחת שתנוכה ב- 6 תשלומים שווים, וכן הורדה בדרגה אחת למשך שנה.

6.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית הדין בו ביקשה לבטל את הרשעתה בעבירה לפי סעיף 17(6) לחוק (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון), וכן להקל בעונשה. בפסק דין ארוך ומפורט, ולאחר סקירה מקיפה של נסיבות הענין, הדין והפסיקה הרלבנטית, דחה בית המשפט את הערעור. בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין העבירה בה הורשעה המבקשת היא אכן עבירה שיש עמה קלון, וכי אמצעי המשמעת שהוטלו עליה מאוזנים ואינם מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת חוזרת על טענותיה כי אין לראות בעבירת השימוש העצמי בקנביס עבירה שיש עמה קלון, שכן העבירה לא נעשתה בעת מילוי תפקידה של המבקשת, וכן לאור השינוי ביחס החברה הישראלית לשימוש בקנביס, וההצעות החקיקה לאי-הפללה חלקית של משתמשי קנאביס ושינוי העבירה לעבירה מסוג "ברירת קנס". כמו כן נטען, כי יש בנסיבות ביצוע העבירה בעניינה של המבקשת כדי לשלול מהטלת קלון, שכן גרסת המבקשת הייתה שלא היא עצמה השתמשה בקנאביס אלא החזיקה אותו עבור בן זוגה לשעבר. למסקנה זו יש להגיע אף מבחינת קריטריון מהות תפקידה של המבקשת כמורה לילדים עם צרכים מיוחדים, שכנטען "חלקם אף אוטיסטים (שמקבלים או יקבלו טיפול באמצעות קנביס)". ולעניין אמצעי המשמעת שהוטלו עליה, טוענת המבקשת כי לאור נסיבותיה האישיות ונסיבות העבירה יש להקל בעונשה ולהמיר את אמצעי המשמעת לענישה מותנית.

8.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

9.

השאלה שנבחנה בבית הדין למשמעת ובבית המשפט המחוזי אינה האם עבירה של שימוש עצמי בסמים, כשלעצמה, היא עבירה שיש עמה קלון, אלא האם עבירה של שימוש בסמים המתבצעת על ידי עובד הוראה מהווה עבירה שיש עמה קלון. שתי הערכאות השיבו לשאלה זו בחיוב, וזאת בהסתמך על פסיקתו של בית משפט זה בנוגע לעקרונות המנחים בקביעת קלון בכלל, ועל קביעותיו הנשנות בנוגע להקפדה היתרה שיש לדרוש ממורה במילוי תפקידו והתנהגותו "בכל אורחות חייו", שכן " המורים הם מודל חיקוי לתלמידיהם, הם אלה האמונים על סלילת דרכי ההתנהגות של תלמידיהם ומשפיעים על דפוסי ההתנהגות העתידיים של החברה כולה " ( ענין אבו עסבה לעיל).

בית משפט קמא הקיש בצדק גם מהגישה הנקוטה בבתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין בנוגע לעבירות סמים של עורכי דין ולפסיקתו של בית משפט זה בסוגיה זו (ראו בעיקר על"ע 8536/07 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד הלברשטט

(24.03.2011)).

10.

איני סבור כי נפלה שגגה במסקנתם של בית הדין למשמעת ובית המשפט המחוזי, ואיני סבור גם כי שאלה זו מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". "המגמות החדשות" ביחס החברה הישראלית לשימוש בקנביס הנטענות בבקשה טרם בשלו לכלל שינוי נורמטיבי, ולא ברור אם יבשילו וכיצד, ועל כן מוקדם לבחון השלכות של שינויים כאלה, ככל שיארעו, על ההתייחסות לעבירה הנדונה. הדגש בענייננו הושם כאמור על תפקידה של המבקשת כמורה לילדים, וכ מודל חיקוי לתלמידיה.

11.

אשר לאמצעי המשמעת שהוטלו על המבקשת, מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות ובמצבה הכלכלי-משפחתי הסתפק בית הדין באמצעי משמעת מתונים, פחותים משמעותית מאלה שנתבקשו על ידי התביעה. מבחינה זו די היה לכאורה בהרשעת המבקשת על פי הודאתה בעבירות לפי סעיפים 17(2) ו- 17(3) לחוק כדי להצדיק אמצעי משמעת אלה, גם ללא ההרשעה לפי סעיף 17(6).

12.

לכך יש להוסיף, מבחינת נסיבות העבירה, כי כמות הסם בה הורשעה המבקשת היא גדולה (כ- 70 גרם), כאשר לפי סעיף 31 והתוספת השניה לפקודה החזקת סם מסוג קנבוס בכמות העולה על 15 גרם מקימה חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית . אכן בענייננו סעיף האישום הומר להחזקה לשימוש עצמי, אך הכמות נותרה בכתב האישום המתוקן ואין להתעלם מהכמות הגדולה של סם שבהחזקתה הורשעה המבקשת.

13.

כידוע, הלכה היא כי רשות לערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות הדרושות הכרעה או שזאת נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור

(רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא זה המקרה שלפני.

14.

סוף דבר : הבקשה נדחית.