בר"ש 7731/21חאזם מחאג'נה נ. לשכת עורכי הדין - מחוז צפון

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.10.2021, בעב"י 18661-01-21 (השופט ע' עאסי ), שקיבל בחלקו את ערעור המבקש על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, מיום 3.1.2019, בבד"א 52/20 (עורכי הדין א' בן ארי גינזברג , מ' עמר ו- א' ארבל כיטוב ), שעל-פיו נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה, מיום 8.1.2020 ומיום 27.8.2020, בבד"מ 45/18 (עורכי הדין פ' ג'ובראן , ר' כהנא ו- מ' קובה ).

2.

בית המשפט המחוזי זיכה את המבקש מעבירה של שליחת יד בכספי לקוח, אך הותיר על כנה את הרשעתו בשורה של עבירות משמעת אחרות בהן: מתן המחאה ללא כיסוי – התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן:

חוק הלשכה ); עיכוב כספי לקוח שלא כדין, עבירה לפי כלל 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשנ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה ), וסעיף 61(2) לחוק הלשכה; אי-כיבוד החלטה שיפוטית – התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק הלשכה; חוסר נאמנות ומסירות ללקוח, עבירה לפי סעיפים 54 ו-61(1) לחוק הלשכה; אי-שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיפים 53 ו-61(3) לחוק הלשכה.

3.

אשר לערעורו של המבקש בנוגע לחומרת גזר הדין – בית המשפט המחוזי החליט להקל בעונשו, מחמת הזיכוי מעבירת שליחת יד בכספי לקוח כאמור. משכך, העמיד בית המשפט המחוזי את תקופת ההשעיה על 18 חודשים, חלף 24 חודשים שנגזרו עליו בבית הדין המשמעתי המחוזי. כמו כן, נקבע כי יתר רכיבי גזר הדין, השעייה על תנאי לתקופה של 24 חודשים, תשלום פיצוי למתלונן בסך 2,500 ₪ ותשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת המשיבה – יוותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. כך מקובלנו מימים ימימה: "רשות ערעור בתיקים כאלה תינתן במשורה שבמשורה, שכן גלגול רביעי בתיק, מבלי לפגוע בחשיבותו לבעלי הדין או מי מהם, הוא מותרות דיוניים שבית משפט זה אינו יכול להעניקם, נוכח העומס המוטל עליו, אלא במקרים חריגים ביותר, ועל אלה לכלול שאלות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. כל כך – בגדרי 'מהדורה מחמירה' של הלכת [...] חניון חיפה" (בר"ש 1958/09 ברי נ' הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב , פסקה ז (10.5.2009) (להלן: עניין ברי )). המבקש טוען כי עניינו-שלו – שונה. לטענתו, "בקשת רשות ערעור זו הינה על חומרת העונש שהוטל על-ידי בית המשפט המחוזי לראשונה, ולא על-ידי בית הדין למשמעת" . אין בכך כדי להועיל לו. בעניין ברי , שנסיבותיו דומות לנסיבות העניין דנן, ניסה המבקש להיתלות בטיעון דומה, אך הדבר לא עלה בידו. השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ציין, כי "ער אני אמנם לכך שהנושא הספציפי נדון רק בגלגול שני [...] אך אזכיר כי נפסק [...] 'שעצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור'" . הדברים יפים גם לענייננו.

5.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.