בר"ש 8600/10אמנון אברהמי, עו"ד ונוטריון נ. הועדה המרכזי של לשכת עורכי הד

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל) מיום 21.10.10 בתיק עמל"ע 32471-08-10, המורה על מחיקת ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בתיק בד"מ 105/08 (עורכי הדין חמדה שפיר - אב"ד, דוד ויניצקי ויעקב מ. בן שושן) ועל גזר דינו המשלים של בית הדין המשמעתי המחוזי בירושלים

של לשכת עורכי הדין בתיק בד"מ 32/07א' (עורכי הדין: יהודה וייס - אב"ד, מיכאל דידי ואירית באומהורן).

רקע והליכים

ב.

נגד המבקש, עורך דין במקצועו, הוגשה קובלנה על ידי המשיב בגדרה יוחסו לו האישומים הבאים: הפרת חובת נאמנות, עבירה לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן החוק ); התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק; וייצוג תוך ניגוד אינטרסים, עבירה לפי סעיף 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. המבקש זוכה מעבירות אלה מחמת הספק על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (תיק בד"מ 32/07).

ג.

ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו המזכה של בית הדין המחוזי התקבל בבית הדין המשמעתי הארצי ביום 8.9.09, ומשכך הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בקובלנה. בית הדין הארצי הורה על השבת התיק לבית הדין המחוזי לצורך גזירת דינו של המבקש, ביום 20.7.10 ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש בגדרו הושתו עליו השעיה על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת משמעת מאלה שהורשע בהן; וכן קנס בסך 5,000 ₪ לקופת לשכת עורכי הדין.

ד.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת דינו של בית הדין הארצי ועל גזר דינו של בית הדין המחוזי. המשיבה הגישה אף היא ערעור על גזר הדין המשלים לבית המשפט המחוזי, בציינה כי אין בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בערעור והוא מוגש למען הזהירות בלבד. ביום 21.10.10 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעורים, מן הטעם שהיה על הצדדים להגישם לבית הדין הארצי, וכך נקבע בהחלטה:

"מושכלות יסוד הן בעולם המשפט, כי אין 'לדלג' על-פני ערכאות מוסמכות במסע הערעור. והנה, המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר-דינו המשלים של בית הדין המחוזי, מבלי שזה עבר תחת שבט הביקורת של בית הדין הארצי. ברי, כי בטרם יעתרו לבית משפט זה על הצדדים למצות את הליכי הערעור המתחייבים בערכאות המוסמכות."

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי יש לראות בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי ובגזר הדין שניתן על ידי בין הדין המחוזי יחדיו מקשה אחת שניתנה על ידי בית הדין הארצי, וזאת כיון שגזר הדין ניתן על ידי בית הדין המחוזי כשלוחו של בית הדין הארצי. נאמר גם, כי כך נהוג בהליכים פליליים הקרובים להליך המשמעתי שהתנהל בעניינו של המבקש.

הכרעה

ו.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה, שתמהני - בכל הכבוד - על הגשתה. עסקינן בפרשה פשוטה במובן הדיוני. משעה שהחזיר בית הדין הארצי את גזירת הדין לבית הדין המחוזי לאחר שקיבל את ערעור המשיבה על הכרעת הדין המזכה, לפי סמכותו בכלל 66 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבית הדין המשמעתי, תשכ"ב-1962), המשמעות היא כי ההליך בבית הדין המחוזי לא נסתיים לאותו שלב, וכי פסק הדין בו יושלם רק עם מתן גזר הדין. משניתן גזר הדין, קם והיה פסק הדין החדש של בית הדין המחוזי, הכולל - אכן - את הכרעת הדין בערעור בבית הדין הארצי ואת גזר הדין בבית הדין המחוזי. בזאת תמו ההליכים בבית הדין המחוזי, אך לא ננעלה דלתו של בית הדין הארצי. הבסיס הנורמטיבי לכך הוא סעיף 70 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, שלפיו "על פסק דין של בית דין משמעתי מחוזי, רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית הדין המשמעתי הארצי...". פסק הדין מורכב מהכרעת הדין (גם אם זו נשתנתה בערעור) ומגזר הדין גם יחד (ראו והשוו סעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982). עתה ניתנת איפוא למבקש זכות ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי על גזר הדין, ומשיסתיים הליך זה, וככל שלא יהא אחד הצדדים שבע רצון, יהא בידו לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים. דברים אלה הם תמונת ראי של הליך בתחום הפלילי שהוא עניין שבכל עת בבתי המשפט, בממשק שבין ערכאת הערעור לערכאות דיוניות.

ז.

המבקש נדרש, בין השאר, להחלטתי בבר"ש 1958/09

ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (לא פורסם) פסקה י"ג, שם נאמר:

"עוד אציין באשר להליכים משמעתיים, כי מקדמת דנא נראו אלה כמצויים במעגל המעין-פלילי, וברי כי כך יאה להם; נשמת הסדר הדיוני בהם היא זו של הליך פלילי, במובן של סדרי הדין; העומד לדין המשמעתי קרוי נאשם (ראו למשל דברי הנשיא שמגר בבש"א 471/91 שר הבריאות נ' ברוך

פ"ד מה(2) 661, כי "ההליך המשמעתי קרוב יותר להליך הפלילי", וכן "לאור אופיו של הדין המשמעתי הקרוב מבחינת רוחו ומטרתו להליך הפלילי", ראו גם על"ע 9116/96 ברוך נ' ועד מחוז תל אביב (לא פורסם), הרשם – כתארו אז – אוקון; ההחלטה בבית הדין המשמעתי נחלקת בין הכרעת דין לגזר דין (ראו כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב-1962, ובהם כלל 6, וכן פרק שני סימן ד'); ותוצאות ההליכים במקרה של הרשעה הן במידה רבה בעלות אופי של סנקציה פלילית. הוא הדין, אגב בתחומי משמעת אחרים, כמו על פי חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963; תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין) תשכ"ד-1963. ואכן, בעל"ע 14/83 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' קובלר פ"ד לח(2) 207, 211 נאמר מפי השופט ד' לוין, כי ראוי "לקבוע את סדרי הדין בדיון המשמעתי בהשראת סדרי הדין בדיון הפלילי"... דומה, בסופו של יום, שהדברים הם בחינת פשיטא - הליכים משמעתיים הם בעלי אופי מעין פלילי, כך גם סדרי הדין בהם".

האמירה בפרשת ברי כי "נשמת הסדר הדיוני" בהליכים משמעתיים היא זו של ההליך הפלילי, מתישבת עם כל האמור, ומשמעה הוא כי "גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" ( קהלת ה', ז'). ישנה היררכיה נדבכית בבתי הדין המשמעתיים; וברי כי אם מוחזר הדין מבית הדין הארצי לבית הדין המחוזי, היצירה השיפוטית הסופית שתצא מתחת ידיו של בית הדין המחוזי היא זו שתעמוד בפני ערעור לבית הדין הארצי, במקרה דנא לגבי גזר הדין בלבד כמובן. המחוקק בחר לקבוע מערכת שיפוט משמעתית דו-נדבכית, ואם כן לא יתכן שהחלטת בית הדין המחוזי בענין גזר הדין לא תעמוד כל עיקר לביקורת שיפוטית בבית הדין הארצי, בגדרי ההיררכיה הפנימית. פסק הדין

בנידון דידן הוא הכרעת הדין כפי שנקבעה (תוקנה) על ידי בית הדין הארצי, בצירוף

גזר הדין של בית הדין המחוזי, שטרם היה "יום ערעור" לגביו. רק לאחר מיצוי הערעור בבית הדין, בנידון דידן על גזר הדין, באה שעתו של ערעור לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין. כל אלה הם אכן מושכלות ראשונים, וגם מאפשרים – כמובן – לצדדים את מיצוי זכויותיהם.

ח.

נוכח האמור, אין מקום להיעתר לבקשה.