פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ש
923/21
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אברהם בן עמי
נ ג ד
המשיבה:
נציבות שירות המדינה
בקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
מ' בר-עם
) בעב"י
7453-11-20
מיום 4.1.2021
בשם המבקש:
עו"ד יעקב בן דוד
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם ) מיום 4.1.2021 בעב"י 7453-11-20, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן:
בית הדין למשמעת ) בבד"מ 58/20, הכרעת הדין מיום 19.10.2020 וגזר הדין מיום 25.10.2020.
2.
לבית הדין למשמעת הוגש כתב תובענה מתוקן נגד המבקש , שעבד בשירות המדינה מעל ל-20 שנים ושימש משנת 2001 כמנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית של קריית מלאכי (להלן: המועצה הדתית ), המייחס לו שלושה אישומים. באישום הראשון מיוחס למבקש כי בשנים 2018-2015 הועסק בעבודה נוספת בגוף כשרות פרטי, ללא אישור כדין לפי סעיף 28(א) לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, התשס"ב-2002 וסעיף 11(ג) לחוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת-התש"ע/1 (להלן: חוזר מנכ"ל ), ובכך העמיד עצמו בניגוד עניינים בין תפקידו במועצה הדתית הכולל פיקוח על החברה שבה עבד במקביל כמשגיח כשרות. באישום השני מיוחס למבקש כי בתקופת העסקתו במועצה הדתית, ובפרט בתקופה שבין חודש ינואר 2017 לחודש אפריל 2018, נהג המבקש שלא להחתים כרטיס עבודה כנדרש ולא דיווח כלל על נוכחותו במקום העבודה, בניגוד להוראות סעיף 602 לחוזר מנכ"ל. באישום השלישי מיוחס למבקש, באותה תקופה אמורה, דיווח ב-68 מועדים שונים של ימי מחלה או חופשה, בהם עבד בעבודתו הפרטית וקיבל שכר שלא כדין, תוך הפרת הוראות סעיף 12 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 וסעיף 10 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976.
3.
המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בכתב הקובלנה המתוקן והור שע, בהכרעת הדין מיום 19.10.2020, על פי הודאתו.
4.
ביום 25.10.2020 נגזר דינו של המבקש והושתו עליו אמצעי משמעת של פיטורין לאלתר, פסילה לצמיתות מהמועצה הדתית ופסילה משירות המדינה למשך חמש שנים, עד גיל 60. בהחלטתו נתן בית הדין למשמעת משקל לחומרת התנהלותו של המבקש, מעמדו כעובד בכיר במועצה הדתית, תוך התחשבות בתרומתו לציבור והערכות חיוביות על תפקודו, ותק עבודתו ונסיבותיו האישיות ובכללן מצבו המשפחתי וגילו.
5.
המבקש ערער על גזר דינו של בית הדין למשמעת לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר כאמור דחה את ערעורו. בית המשפט מצא כי פסיקתו של בית הדין מבוססת כראוי על ההלכה הנוהגת, וכי גזר הדין המפורט עורך איזון הולם בין מכלול שיקולי הענישה, לצד מתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המבקש.
6.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בה שב וטוען המבקש נגד חומרת העונש שנגזר עליו ומעלה טענות גם בדבר "אכיפה בררנית" בעניינו. בנוסף טוען המבקש, לראשונה, לטענת התיישנות שחלה על מעשיו לפי סעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.
7.
כידוע, הלכה היא כי רשות לערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות הטעונות הכרעה, או שזאת נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור (בר"ש 773/20 אזולאי נ' נציבות שירות המדינה (11.2.2020)); רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא זה המקרה שלפניי. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. גם לגוף הענין, איני סבור כי למבקש נגרם כל עוול או עיוות דין. באשר לטענת ההתיישנות, שהועלתה כאמור לראשונה רק במסגרת בקשה זו, הרי שאין מקומה בהליך זה, שכן המבקש הורשע לפי הודאתו וערעורו לבית המשפט קמא הוגבל לערעור על גזר דינו בלבד. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי לא מצאתי בטענה ממש גם לגופה.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט בניסן התשפ"א (11.4.2021).
ש ו פ ט