בר"ש 954/14 שמחה ניר נ. הועד המרכזי לשכת עוה''ד ת''א

1.

המבקש הורשע בבית הדין המשמעתי במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בעבירות של התנהגות הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת-הדין; התנהגות שאינה הולמת את המקצוע; והיעדר יחס של כבוד לבית המשפט. בקובלנה שהוגשה נגד המבקש נטען, בתמצית, כי אף שהושעה מחברות בלשכת עורכי-הדין החל מיום 4.8.2006, ובהמשך (ביום 8.9.2008) הופסקה חברותו בלשכה לצמיתות, הוא שלח לאחר מכן מכתב לכב' השופט מ' שפיצר

שהוכתר בכותרת "שמחה ניר, עו"ד" וחתם בתואר זה; כי במכתב עצמו הביע זלזול בשופט ובמערכת המשפט בכך שכתב, בין היתר, "איך אתה מרגיש עם זה, היום?"; וכי פנה לשני גורמים נוספים בכתב בתואר עורך-דין. בית הדין המחוזי גזר על המבקש קנס בסך של 75,000 ש"ח. הדיונים בבית הדין המחוזי התנהלו שלא בנוכחות המבקש, לאחר שלא התייצב אליהם חרף הזמנתו. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין לבית הדין המשמעתי הארצי. ערעורו נדחה. בית הדין הארצי דחה את טענותיו של המבקש שהעיקריות שבהן הן שהקובלנה שהוגשה נגדו הוגשה בחוסר סמכות; ושיש לבטל את הכרעת הדין מהטעם שבית הדין המחוזי נעדר סמכות מקומית לדון בקובלנה. המבקש ערער על פסק הדין של בית הדין הארצי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' י' הכהן ) דחה את הערעור. הוטעם כי אף שהוועד המרכזי שהגיש את הקובלנה נגד המבקש לא היה מוסמך להגישה (הסמכות באותה עת הייתה נתונה לוועדת האתיקה הארצית), אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין, ויש להחיל בנסיבות העניין את דוקטרינת התוצאה היחסית. יישום דוקטרינה זו הוביל את בית המשפט למסקנה כי אין מקום לבטל את כתב האישום מהטעמים האלה: המבקש טען לראשונה לחוסר סמכות בשלב הערעור בבית הדין הארצי, לאחר שלא התייצב לדיונים בבית הדין המחוזי אף שהוזמן כדין; אף שבאת כוח ועדת האתיקה הארצית פעלה בשמה אך ציינה בטעות את הוועד המרכזי כקובל, אין חולק כי היא הייתה מוסמכת לייצג את שני הגופים. על כן לא נגרם למבקש עיוות דין המצדיק לבטל את הרשעתו. בית המשפט דחה את טענת המבקש בנושא הסמכות המקומית בקובעו כי המבקש לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה; מה גם שכבר נקבע בעבר כי רישומו של המבקש במחוז חיפה חלף רישומו במחוז תל אביב נעשה שלא כדין (ראו על"ע 1341/08 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' ניר , פסקה ח (25.10.2010)); ומהטעם שמדובר בפגם "טכני" שאינו גורם מטבעו לעיוות דין.

2.

מכאן הבקשה שלפניי אשר במסגרתה טוען המבקש, בקליפת אגוז, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביטל את הכרעת הדין המרשיעה מהטעם שהקובלת שהגישה את הקובלנה נגדו לא הייתה מוסמכת להגישה; וכי שגה בקביעתו בנושא הסמכות המקומית. לשיטת המבקש, הוא העלה טענה לחוסר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה בבית הדין המחוזי, והיה על בית הדין הארצי להידרש לה ולקבל אותה כשטען אותה לפניו. עוד טוען המבקש כי אין לדעת מה היה קורה לו ענייננו היה מתברר בבית הדין המשמעתי במחוז הצפון – בית הדין המוסמך לשיטתו – ומכך הוא מבקש להסיק כי נגרם לו עיוות דין. לצד הבקשה שלפניי, עותר המבקש לאפשר לו להגיש ראיות חדשות ולמנות לו סנגור.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" אשר בית המשפט ייעתר לה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (בר"ש 2576/13 סגל נ' לשכת עורכי הדין – ועד מחוז חיפה , פסקה ח (16.5.2013); בר"ש 1958/09 ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב , פסקה ז (10.5.2009)) . בית הדין הארצי ובית המשפט המחוזי נדרשו לטענותיו של המבקש המכוונות לקביעותיה של הערכאה הראשונה ביחס לנפקות הפגם שנפל בהגשת הקובלנה ולסוגיית הסמכות המקומית ובאו למסקנה זהה, לאחר שהמבקש לא התייצב לדיונים בערכאה הראשונה. לא מצאתי כי יש בטענות נגד קביעות אלו, שאין הן מחדשות הלכה כי אם מיישמות אותה, כדי להקים עילה למתן רשות ערעור לפי אמת המידה הנוהגת. אף לא ראיתי הצדקה למנות למבקש סנגור או להיעתר לבקשתו להגיש ראיות נוספת.

הבקשה נדחית אפוא.