בש"א 10017/06 יוסף ונראוך נ. מדינת ישראל/משרד התחבורה

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על

החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים אשר קבע כי על המבקש והמשיבים 2 ו-3 להפקיד סך של 763,000 ₪ בקופת בית המשפט. החלטת בית המשפט נתנה ביום 2.11.06 והומצאה למבקש ביום 5.11.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 4.12.06. לטענת המבקש, הוא הגיש ביום 3.12.06 בקשה לבית משפט קמא לעיון חוזר בהחלטתו הנ"ל ככול שהחלטה זו מתייחסת לחובתו שלו להפקיד את סכום הכסף שנקבע.

לטענתו, סיכויי הבקשה טובים. כמו כן, לטענתו, דחיית הבקשה עלולה לחסום את דרכו להשיג על החלטת בית משפט קמא. המשיבים 2 ו-3 מסכימים לבקשה. המשיבה 3 מתנגדת לה.

2.

המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של הליך תלוי ועומד עשוי לשמש, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" כאמור (ראו: בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל , תק-על 2004(4), 499). אכן, בשל היקפו הצר של ההליך, קיים יסוד סביר להניח כי החלטת בית משפט קמא תינתן בתקופה הקרובה. חרף האמור, לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה שלפני, בהחלטתו מיום 29.1.06, בבקשה לעיון חוזר ובתגובת המשיבה לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה. במסגרת הבקשה לעיון חוזר נטענו עובדות חדשות אשר לכאורה היו ידועות למבקש עובר להחלטת בית המשפט קמא אולם הוא לא ראה לנכון להביאם לפניו.

כאשר אין מ דובר

בנסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר ההחלטה המקורית, עדיין יש סמכות לערכאה שנתנה את החלטת הביניים לשנותה, אולם הדבר יעשה במקרים נדירים

(ראו: רע"א 4015/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי , פ"ד נו(4) 505 פסקה 5 ואסמכתאות שם) ולכאורה אין המקרה דנן נכלל בגדרם. במצב דברים זה, באיזון בין כלל האינטרסים המעורבים, אין בידי להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, יגיש המבקש בקשת רשות לערער תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.