פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1002/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
מעוז גולדשטיין
נ ג ד
המשיב:
אורה מנור [עראקי]
ערעור על החלטות של כבוד הרשמת של
בית המשפט העליון ד' כהן-לקח
מיום
20.1.11 מיום 24.1.11 ומיום 30.1.11 בע"א 2091/09
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטות כבוד הרשמת ד' כהן-לקח (ע"א 2091/09) מיום 20.1.2011, מיום 24.1.2011, ומיום 30.1.2011 לפיהן נדחתה בקשתו של המערער לתיקון הודעת הערעור שהגיש לבית משפט זה.
בחודש מרץ 2009 הגיש המערער הודעת ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 5867-08-07, כבוד השופטת א' דודקביץ ) מיום 12.1.2009. בצו סיכומי הטענות שניתן ביום 6.6.2010 נקבע כי המערער יגיש את סיכומי טענותיו עד ליום 20.1.2011. ביום 17.1.2011 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב הערעור, אשר עיקרה בקשתו להתייחס במסגרת הודעת הערעור לפסק דין שניתן בבית משפט ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (טרם פורסם, 8.3.2009). ביום 20.1.2011 החליטה הרשמת לבקש מהמשיבה תגובה לבקשה זו, תוך שהיא מציינת כי למיטב הבנתה אין צורך בתיקון הודעת הערעור במקרה זה, ופתוחה לפני המערער הדרך להתייחס לאסמכתא המשפטית האמורה במסגרת סיכומיו בכתב. ביום 24.1.2011 נדחתה בקשתו של המערער, ונקבע כי מאחר שמדובר באסמכתא משפטית, אין כל צורך בתיקון הודעת הערעור. עוד נקבע כי בפני המערער פתוחה הדרך להתייחס לפסק הדין האמור במסגרת סיכומיו בכתב, לרבות על דרך של אבחון מקרה זה מהנדון בפרשת וינשטיין . בנוסף נקבע כי המשיבה הסכימה לכך שאין צורך בתיקון הודעת הערעור לצורך התייחסות משפטית לפרשת וינשטיין במסגרת הסיכומים הכתובים. על כן נקבע כי דומה שאין מקום לחששותיו של המערער מפני טענות של "הרחבת חזית" כנטען בבקשתו. בקשתו של המערער לעיון חוזר נדחתה על ידי הרשמת ביום 30.1.2011.
מכאן הערעור שבפני בגדרו נטען כי שגתה הרשמת בהחלטותיה ופגעה בזכויותיו הדיוניות של המערער בדרך שעלולה לגרום לשגגה שתיפול חלילה במסגרת הדיון בערעורו. המערער טוען כי התייחסות לפרשת וינשטיין במסגרת הודעת הערעור הינה קריטית מבחינתו, והוא רואה חשיבות רבה בדיון ממצה בהלכה זו, תוך אבחונה מהמקרה דנן. דבר שלא ניתן לעשות במסגרת הסיכומים המתומצתים, ומכאן החשיבות הרבה של תיקון הודעת הערעור.
דין הערעור להדחות.
לא מצאתי כל פגמים בהחלטותיה של הרשמת המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטתה של הרשמת, לדחות את בקשתו של המערער, נכונה וצודקת בנסיבות העניין, ומאזנת כראוי בין האינטרסים השונים. תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור , ויציין כל נימוק במספר סידורי. כבר נקבע כי " כתב הערעור, להבדיל מסיכומים בכתב, מטרתו אינה
הרצאת טענות מטעם המערער בכל תג ותג, אלא תחימת המחלוקת לטובת המשיב. ממילא, כעניין שבעקרון, כתב הערעור אינו אמור לכלול ציטוטים נרחבים מן ההלכה המשפטית או מן המסמכים שבתיק, אלא רק להפניות ולעיקרי דברים ... נראה כי בדרך כלל די יהיה בכתב ערעור המשתרע על מספר בודד של עמודים, בלא ציטוטים, הפניות ואסמכתאות " (ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח (טרם פורסם, 8.5.2005) (הדגשה שלי ס' ג''). כמו כן, תקנה 417 קובעת כי כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לענין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו. מכאן ששיקול הדעת לתיקון כתב הערעור שהוגש נתון בידי בית המשפט ועליו לבחון את השיקולים השונים והתכליות השונות העומדות בבסיס כתב הערעור. רק לאחר בחינה ושקילה ממצה של השיקולים והאינטרסים השונים יותר לתקן את כתב הערעור. כך לדוגמא יש לבחון את מידת הכרחיותו של התיקון, האם יהיה בתיקון כדי להאריך שלא לצורך את הדיון, כדי להכביד עליו או לסרבלו ועוד (ראו על השיקולים השונים בע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון (טרם פורסם, 3.12.2009)).
במקרה דנן נראה כי האפשרות של המערער להתייחס לאסמכתא המשפטית המבוקשת במסגרת סיכומיו, לרבות על דרך של אבחון, היא הדרך הראויה ואין מקום לאפשר בשלב זה של ההליך את תיקונו של כתב הערעור עצמו, וזאת לאור התכלית של הודעת הערעור והמתווה הנורמטיבי כפי שפורט בקצרה לעיל. מכאן שאין כל מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת ודין הערעור להידחות.
בהתחשב בכך, אני קובע כי המערער יגיש סיכומיו עד יום 17.2.2011. המשיב יגיש סיכומיו עד יום 17.4.2011. המערער יגיש סיכומי תשובתו, ככל שיהיה מעוניין בכך, עד יום 11.5.2011. יתר הוראות צו הסיכומים תיוותרנה בעינן.
החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, ו' באדר א' התשע"א (10.2.2011).
ש ו פ ט