פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1021/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקשת:
שירביט חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מיכאל טל
2. אתי טל
3. ליאת טל
4. מנורה חברה לביטוח בע"מ
בקשה לאיחוד דיונים
בשם
המבקשת והמשיבה 4:
עו"ד יוסי אברהם
בשם
המשיבים 1-3
בת.א.
29996-12-09:
עו"ד רונן
רבי
בשם
המשיבה 3
בת.א.
14847-07-09:
עו"ד שרון
סער
החלטה
1.
בפניי בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 29996-12-09 (שלום - תל-אביב-יפו) מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בפתח תקווה ואיחוד הדיון שם עם ת.א. 14847-07-09 (שלום - פתח תקווה), בהתאם להוראות תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנה 7 ).
2.
שתי התובענות שאיחודן מתבקש הינן תובענות לפיצוי בגין נזקי גוף שעל-פי הטענה נגרמו בעקבות תאונות דרכים שונות. התובענה הראשונה הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה על-ידי המשיבה 2 בלבד, בעקבות שתי תאונות דרכים - מיום 4.8.2003 ומיום 2.7.2006. עניינה של התאונה שהתרחשה בשנת 2003 בא על סיומו במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין המשיבה 2 למשיבה 4, חברת הביטוח "מנורה". לפיכך, נותרה עוד לדיון בפני בית המשפט בפתח תקווה חלקה של התובענה שעניינו בתאונת הדרכים משנת 2006 (להלן: התאונה הראשונה ). בכל הנוגע לתאונה זו, נבדקה המשיבה 2 על-ידי מומחה רפואי המוסכם על הצדדים ונכותה הצמיתה נקבעה על-ידו ל-10%. כן הגישה המשיבה 2 בהליך זה תחשיב נזק. התובענה השנייה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב יפו על-ידי המשיבים 1-3 בעקבות תאונה שהתרחשה בשנת 2009 (להלן: התאונה השנייה ), וטרם התקיים בה דיון.
לשיטת המבקשת - חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבה של המשיבה 2 בשתי התאונות - יש להורות על איחוד הדיון בתובענות, שכן בשתיהן טוענת המשיבה 2 לנזקים אורתופדיים, וקיים חשש שמא קיום דיון בשתי התובענות בנפרד יוביל להענקת כפל פיצוי עבורה. בהתאם להחלטתי מיום 9.2.2010 הוגשו תגובות המשיבים. נוכח הסכם הפשרה בעניין התאונה משנת 2003, ביקשה המשיבה 4 למוחקה מן הבקשה, והיא נמחקת בזאת. מטעם המשיבה 2 הוגשו שתי תגובות - האחת על-ידי באת כוחה בתובענה המתנהלת בפתח תקווה, והשנייה על-ידי בא כוחה שלה ושל המשיבים 1 ו-3 בתובענה המתנהלת בתל-אביב. המשיבים מתנגדים לאיחוד התובענות. לשיטתם, מדובר בתובענות המצויות בשלב דיוני שונה שעניינן בתאונות דרכים שונות אשר הפגיעה הנטענת בעטין שונה (פגיעת גב בגין התאונה הראשונה ופגיעת כתף בגין התאונה השנייה), ולפיכך אין הצדקה להורות על איחודן. המשיבים מוסיפים ומציינים כי משנקבעה כבר נכותה של המשיבה 2 בגין התאונה הראשונה, ומעת שנבדקה היא קודם התרחשות התאונה השנייה, אזי לא קיים חשש למתן כפל פיצוי. לבקשתה הגישה המבקשת תשובה לתגובת המשיבים, במסגרתה התייחסה בקצרה לטענותיהם.
3.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. שתי התובענות שאיחודן מתבקש עוסקות בשתי תאונות דרכים שונות, וכפי שנטען על-ידי המשיבים, עוסקות הן בנזקים שונים שנגרמו בעקבות תאונות אלה. נוכח כל זאת, ובהצטרף לעובדה כי לאחר התאונה הראשונה וטרם התרחשות התאונה השנייה נבדקה המשיבה 2 על-ידי מומחה שגיבש מסקנתו הרפואית באשר לפגיעה שנגרמה לה בעקבותיה, קטן החשש מכפל פיצוי עליו הצביעה המבקשת. כמו כן, מצויות התובענות בשלב דיוני שונה כך שאיחודן עלול להביא לסרבול ההליכים ולהארכתם בניגוד לתכלית תקנה 7. בנסיבות אילו, איני סבורה כי קיימת הצדקה להורות על איחוד התובענות (והשוו: בש"א 5440/06 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ג'בארין אסלאם (לא פורסם, 17.12.2006)).
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 1-3 בסך 7,500 ₪.
ניתנה היום, כ"ב באדר התש"ע (8.3.2010).
ה נ ש י א ה