בש"א 10215/02 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד.

נשוא בקשה היא החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.9.02. ההחלטה הומצאה למבקשים ביום 3.10.02. בין 13.10.02 לבין 12.11.02 היתה שביתה בבתי המשפט. משכך, המועד האחרון לנקיטת ההליך היה ביום 3.12.02. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 2.12.02. המבקשים טוענים, כי פנו לבית המשפט בבקשה שעניינה החיוב בערבות עליו החליט בית המשפט ביום 29.9.02, וכי בקשה זו, אם תתקבל, עשויה לייתר את בקשת הרשות לערער לבית משפט זה. משכך, הם עותרים למתן ארכה, עד להכרעה בבקשה האמורה שהגישו לבית המשפט המחוזי.

המשיב חולק על כך שהמועד לנקיטת ההליך טרם חלף עם הגשת הבקשה לארכה. עמדתו מעוגנת בטענתו, כי המדובר בהליך לסעד זמני, אשר המועדים לגביו אינם מוארכים בשל השביתה. אין לקבל טענה זו. ההליך בבית משפט קמא, על פי החלטת בית משפט קמא, נגע לביטולה של החלטה שניתנה בלא כתבי טענות מאת מי מן הצדדים. אין מדובר בעניין מסוג העניינים המנויים בתקנה 3 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים) תשמ"א-1981, ואשר לגביהם הוחרגה תחולתה של הוראת תקנה 5, בדבר הארכת מועדים סטטוטורית. בכלל זה, אין מדובר בסעד זמני. משכך, דין טענה זו של המשיב להידחות.

לגופם של דברים, מגלה ההליך טעם מיוחד למתן ארכה. ראשית, קיומו של הליך בבית משפט קמא, אשר עשוי לייתר את הליך התקיפה בבית משפט זה, עשוי להוות, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה (ראו בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך בע"מ נ' ישקר , דינים עליון מא 644). אין המשיב טוען כי ההליך האמור הינו הליך סרק. במצב זה, עשויה לצמוח תועלת מהיענות לבקשה, ויש בכך כדי להוות טעם טוב להעתר למבוקש. שנית, המבקשים מצביעים על כך שהעמידו את בעל הדין שכנגד על כוונתם להגיש בקשת רשות לערער, ואף בכך יש כדי להוות טעם מיוחד למתן ארכה, שכן הדבר נוטה לשלול את הסתמכותו של המשיב על כך שלא יוטרד עוד בהליכים בעניין זה (ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904, 908).

התוצאה היא שאני נעתר לבקשה, ומאריך את המועד להגשת בקשת הרשות לערער עד לחלוף 30 ימים ממתן החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשים לעניין חיובם בערבות בהחלטה מיום 29.9.02. אין צו להוצאות בבקשה זו.