בש"א 10326/06 ציון דדון נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות את בקשת המבקש לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו. פסק הדין ניתן ביום 5.11.06. ביום 13.12.06 הוגשה בקשה מטעם המבקש למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער מהטעם שטרם הושלמו הליכי בדיקת זכאותו לסיוע משפטי. בתצהיר שהוגש על ידי המבקש בהשלמה לבקשתו הבהיר המבקש כי הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי בחיפה ביום 8.11.06 וכי הוא הודיע בסמוך לכך לב"כ המשיבה על כוונתו לערער על ההחלטה. המבקש מציין כי בטרם פנה ללשכה בבקשה לסיוע, הציע לו ב"כ המשיבה ביוזמתו הצעה לפשרה אפשרית וכן הציע לו לעכב את הגשת הבקשה למתן רשות לערער, אולם חרף הסכמתו להצעה המשיבה דחתה אותה. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים, העדר ייצוג אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. כמו כן, לטענתם אכן נעשה ניסיון להגיע לפשרה עם המבקש אך בשום שלב לא יועץ לו לעכב את הגשת הבקשה למתן רשות לערער. כמו כן, נטען כי סיכויי ההליך אינם טובים.

2.

בהחלטתי מיום 11.1.07 נדרש המבקש להבהיר מתי הומצא לו פסק דינו של בית משפט קמא וכן לצרף אסמכתא לגבי המועד בו פנה לראשונה ללשכה לצורך קבלת סיוע משפטי. בתגובה הובהר כי פסק הדין הומצא לו ביום 8.11.06 וכי באותו יום הוא פנה ללשכה בבקשה לקבל ייצוג משפטי. עוד הובהר בבקשה כי ביום 18.12.06 הופנה המבקש לצורך קבל ייצוג משפטי לעורכת דין אשר החליטה מטעמיה שלה שלא להמשיך את הטיפול בעניינו. ביום 7.1.07 הונחה המבקש ליצור קשר עם עורך דין נוסף, אשר אף הוא לא היה פנוי

לטפל בעניינו עקב עומס עבודה במשרדו. לפי הנטען, רק ביום 8.1.07 העבירה הלשכה את ייצוגו של המבקש לבא כוחו הנוכחי, והם נפגשו יום למחרת. לטענת ב"כ המבקש, המבקש פעל ככל יכולתו לקידום עניינו אולם הטיפול בו עוכב מטעמים שאינם בשליטתו.

3.

מקובלת עלי עמדת המשיבים כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים. חרף האמור, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני, דין הבקשה להתקבל. האיחור שחל בהגשת הבקשה למתן ארכה הינו יומיים בלבד (בשים לב לכך שבחודש נובמבר התקיימו 3 ימי שביתה), כאשר המשיבים לא הראו כיצד הסתמכו על האיחור שחל בהגשת הבקשה נוכח העובדה שהם לא ידעו במדויק מתי הומצא למבקש פסק דינו של בית משפט קמא. כמו כן, עיון בתגובה המשלימה מטעם המבקש והמכתב שצורף לה מטעם הלשכה לסיוע משפטי מעלה כי המבקש פעל בשקידה סבירה לקידום הטיפול בבקשתו. לפי הנטען, הוא פנה ללשכה מיד עם המצאת פסק הדין ופעל לפי הנדרש ממנו. לא נעלם מעיני, כי קיימת סתירה מסוימת בדברי המבקש בעניין מועד פנייתו לקבלת סיוע משפטי, שכן מחד גיסא נטען על ידו כי הוא פנה אליהם ביום

8.11.06, קרי ביום שהומצא לו פסק הדין, ומאידך גיסא הוא טוען כי הוא פנה אל הלשכה רק לאחר שקיבל תשובה שלילית מטעם המשיבים להסדר פשרה שהוצע לו. אולם, נוכח האמור במכתבה של עו"ד מיה שושטרי, מטעם הלשכה לסיוע משפטי, המאשרת את מועד פניית המבקש ללשכתם, אין בסתירה זו כדי לשנות ממסקנתי. מכאן, שלפי הנתונים הקיימים לפני, העיכוב בהסדרת ייצוגו של המבקש נבע מטעמים שלא היו בשליטתו, כמפורט לעיל. בפסיקה מוכר קיומו של טעם מיוחד במצב בו מתעכב הסדרת סיוע משפטי מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי וזכאי לייצוג כזה והעיכוב בהסדרת הייצוג נובע מסיבות שאינן בשליטתו (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון , פ"ד נד(4) 702; בש"א 5591/04 רונן יורם נ' כונס הנכסים הרשמ י, תק-על 2004(2), 3265). בנסיבות העניין, ראוי ליישם אמת מידה זו גם על המקרה דנן.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. בקשת רשות לערער תוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטתי תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.