בש"א 10350/06 חזי דחבש נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע''מ

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה מיום 29.11.06 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט קבע שאין עילה להתערב במסקנת בית המשפט קמא לפיה כל זכויותיו של המבקש בדירה נשוא ההליך שועבדו למשיב. עוד קבע בית המשפט כי "מלכתחילה לא היה מקום להגשת התביעה, והיא נגועה כפי שקבע בית משפט קמא בחוסר תום לב". הבקשה שלפני הוגשה ביום 14.12.06. בבקשה הובהר כי פסק הדין נשלח למשרדו של ב"כ המבקש ביום 30.11.06. בבקשה נטען כי המבקש סבר בתחילה כי תוך ימים יגיע עותק חתום של פסק הדין. עוד נטען בבקשה כי המבקש הגיש להרכב שדן בתיק בקשה לעיון חוזר. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

כפי שמציין המשיב בהחלטתו, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מעת המצאתו, ולפיכך הבקשה שלפני הוגשה באיחור. הכלל הוא, שיש לנהוג גישה קפדנית ומצמצמת בבקשה למתן ארכה להגשת עתיר לדיון נוסף וזאת על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי. המבקש לא מפרט בבקשתו טעם

כלשהו, כל שכן טעם מיוחד, המצדיק היעתרות לבקשה. אכן, לעיתים קיים טעם מיוחד למתן ארכה כאשר פסק הדין לא הומצא לבעל הדין (ראו: בש"א 205/88 חברת בלו סקיי קרוואן בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841). אולם במקרה דנן, לטענת המערער עצמו בא כוחו קיבל את פסק הדין כבר ביום 30.11.06. בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לבקשה. אוסיף, כי על פני הדברים אף סיכויי ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה. בית המשפט לא כל פסק כל הלכה אשר מפאת חידושה, קשיותה או היותה סותרת הלכה קודמת, מצדיקה היעתרות לבקשה לדיון נוסף. כמובהר לעיל, בית המשפט סבר כי מלכתחילה לא היה כל מקום להגשת התביעה. בנסיבות העניין, איני רואה מקום לאפשר למבקש להשיב לתגובת המשיב ואף לא להמתין להמצאת עותק מבקשתו לעיון נוסף בפני ההרכב, הליך אשר כשלעצמו הינו חסר סיכויי הן בשים לב לכך שבית המשפט קם מכיסאו וסיים את מלאכתו והן נוכח כלל נסיבות העניין.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 1,500 ₪ אשר ישאו הפרישי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.