בש"א 10429/07 חווה ויזר נ. אסתר דרעי

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום. בבית משפט השלום נתקבלה חלקית תביעת המבקשות נגד המשיבה, וזו חויבה בהשבה של 20,000 ₪ למבקשות בגין כספים שגנבה מחנות של המבקשות בשנת 1999, עת עבדה בחנות. מרבית התביעה, שהוגשה על סך מיליון ₪, נדחתה לאחר שלא הוכח כי המשיבה אכן גנבה כספים בהיקף האמור. בית המשפט המחוזי לא ראה עילה להתערב בממצאים של בית משפט השלום באשר להיקף הגניבה, מבחינת משך הזמן ומבחינת הסכומים שנגנבו. כן לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערב בקביעת המהימנות שקבע בית משפט השלום, כאשר אימץ את עיקר גרסתה של המשיבה למול הטענות שהטיחו המבקשות.

2.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 14.10.07 בהעדר הצדדים. לטענת המבקשות, הוא הומצא להן ביום 23.10.2007. הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.12.2007. לטענת המבקשות, מחמת טעות משרדית של באת-כוחם נרשם כאילו המועד להגשת בקשת רשות הערעור הוא 45 יום, בעוד שהמועד הוא 30 יום בלבד.

3.

דין הבקשה להידחות. המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא קבוע בחיקוק. מכאן, כי על המבקשים להראות טעם מיוחד לשם הארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, טעמים מיוחדים הם טעמים יוצאי דופן, הנוגעים למצב דברים שאינו בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, ואשר גרם לאיחור בנקיטת הליך. ברגיל, טעות משרדית אינה נופלת לגדר זה, ועל כן אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד לצורך הגשתו של ערעור (ראו, בש"א 844/02 - מכללת איסט לונדון-השלוחה נ' י.ב.ג.ל ניהול (לא פורסם, 21.2.2002)). כך גם במקרה שלפניי. הטעות המשרדית אשר גרמה לאיחור בהגשת ההליך אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד. בהעדר שיקולים נוספים המצדיקים את הארכת המועד, אין מקום להיעתר לבקשה. בחלוף 30 הימים להגשת ההליך, המשיבה הייתה רשאית להניח כי לא תוטרד עוד בהליכים מצד המבקשות. הדין מגן על ציפייה זו של המשיבה, ומעניק לה מעין חסינות מפני נקיטתם של הליכים נוספים, אלא אם ישנם טעמים מיוחדים, כבדי משקל, המצדיקים לפעול אחרת. כאמור, טעמים כאלה אין למצוא במקרה זה. לכך יש להוסיף כי על פני הדברים ולצורך ההליך שלפניי, סיכוייה של בקשת רשות הערעור לגופה קלושים. פסק דינו של בית משפט השלום, בו לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערב, מבוסס בעיקרו על ממצאי מהימנות ועל קביעת עובדות. פסק הדין אינו מעורר שאלה משפטית – ודאי לא שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית - החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין ומצדיקה בירור ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.