פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
10459/09 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקש:
מתן חיים פרפרה
נ ג ד
המשיבים:
1. קופת חולים מאוחדת
2. עוזי סלנט
3. הדי פייבל
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
החלטה
1.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 363/08 (כב' השופטים א' גרוניס, א' חיות וי' דנציגר). פסק-הדין ניתן לאחר שהמבקש קיבל רשות ערעור והתיק נדון כערעור. בפסק הדין קיבל בית-משפט זה את הערעור בחלקו, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מנוס מפיצול הדיון בתביעת המבקש באופן שתביעתו כנגד קופת החולים להשבת סכומים ששילם בגין שירותים רפואיים תידון בבית הדין לאזורי לעבודה, ואילו התביעה לנזקים תוצאתיים שנגרמו לפי הטענה בגין אי אספקת שירותים רפואיים מסוימים, תידון בבית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן ביום 23.11.2009 בהעדר הצדדים. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 29.12.2009, קרי - באיחור של כשלושה שבועות.
2.
בבקשתו טוען המבקש כי פסק הדין הומצא לו ביום 16.12.2009, וכי ביום 24.12.2009 הגיע למזכירות בית המשפט לצורך הגשת העתירה לדיון נוסף, אך אז נמסר לו כי על עתירה לדיון נוסף להיות מוגשת תוך 15 יום ממועד מתן פסק-הדין. המבקש סבור כי המדובר בהסדר שאינו ראוי, וכי כאשר פסק-הדין ניתן בהעדר הצדדים ובלא הזמנה לשימועו, מן הראוי כי מועד 15 הימים להגשת בקשה לדיון נוסף ייספר ממועד ההמצאה ולא ממועד מתן פסק-הדין. עוד טען המבקש, כי מדובר בהליך שסיכוייו גבוהים נוכח חשיבות ההלכה שנקבעה בפסק-הדין נשוא ההליך. המשיבים מתנגדים לבקשת האורכה.
3.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 ובשונה מן הכלל הרגיל, מרוץ המועדים של 15 ימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין - בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו. התחימה החדה של המועד להגשת ההליך נעוצה בייחודיות ההליך של בקשה לדיון נוסף, הפותח פתח לדון פעם נוספת בפסק דין של בית המשפט העליון, אשר בעיקרון הינו סופי. יחד עם זאת, כבר נפסק כי הקביעה לפיה המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין, עלולה להביא למצב בו לבעל הדין לא הייתה אפשרות מעשית להגיש את ההליך בזמן הקבוע לכך כאשר לא ידע על מתן פסק-הדין במועדו, ולא קיבל הודעה מראש אודות המועד בו יינתן פסק הדין ויעמוד לרשותו באינטרנט ובמזכירות בית המשפט. אשר על כן, מקום בו נבצר מבעל דין להגיש עתירה לדיון נוסף במועד בשל אי ידיעתו על פסק הדין ואי קבלתו לידיו זמן סביר לפני תום המועד, עשוי לקום "טעם מיוחד" להארכת מועד. יחד עם זאת, שיקול זה אינו חזות הכל, ויש להוסיף ולבחון בכל מקרה לגופו שיקולים רלוונטיים נוספים כגון משך האיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך נשוא בקשת האורכה. (ראו: בש"א 5681/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.7.2009) ומכלול האסמכתאות המובאות שם).
4.
בנסיבות המקרה דנן, המבקש הצהיר כי לא קיבל הודעה מראש על מועד מתן פסק-הדין, וכי קיבל לידיו את פסק-הדין רק ביום 16.12.2009. בירור במזכירות בית המשפט העלה
כי המבקש אמנם לא קיבל הודעה טלפונית מראש בדבר מועד מתן פסק-הדין. כאמור, נסיבות אלה עשויות במקרים מתאימים להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. עם זאת, נסיבות אלה אינן עומדות לבדן. יש לזכור כי המדובר באיחור ניכר של כשלושה שבועות בהגשת ההליך, שיש בו כדי לפגוע בצפיית המשיבים לסופיות ההליכים. זאת ועוד; ובכך העיקר בעיניי - סיכוייו הלכאוריים של ההליך נחזים להיות נמוכים בהעדר עילה לקיומו של דיון נוסף כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. על-פני הדברים, ספק אם המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש מקום לקיים דיון נוסף, לאחר שהעניין הוכרע פה-אחד בידי הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון בפסק דין מפורט ומנומק. סיכוייו הלכאוריים הנמוכים של ההליך, בהצטרפם למשך האיחור, הובילו לדחיית הבקשה שלפניי.
הבקשה להארכת מועד להגשת דיון נוסף נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בניסן תש"ע
(17.3.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת