בש"א 1057/03 רות יערי נ. נעמ"ת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות

לפני בקשה להעברת ענין למקום אחר, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ( להלן: החוק ).

1.המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תובענה כנגד המשיבות. התובענה נוגעת לנכס המקרקעין בתל-אביב הידוע בכינוי "מתחם וייצמן-ברקוביץ". על מתחם זה עתיד להיבנות מגדל המשרדים "מגדל הטאואר". עוד נוגעת למתחם תוכנית מפורטת מס' 2518 שמסדירה את הרחבת מערך בתי המשפט בתל-אביב-יפו, המצוי בסמיכות מקום. לטענת המבקשות, זכויותיה של תנועת נעמ"ת (להלן – המשיבה) בנכס המקרקעין נמכרו לעיריית תל-אביב-יפו (המשיבה 3) במחיר הנמוך בהרבה מערכן הריאלי. לכן ביקשו כי התובענה שהגישו תוכר כתובענה נגזרת. הן עתרו לסעד כי יבוטל ההסכם שנכרת בין עיריית תל-אביב-יפו לבין המשיבה, וכי עיריית תל-אביב-יפו תחויב לשלם למשיבה תמורה נאותה בגין זכויותיה בקרקע. בין הצדדים להליך בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נתגלעה מחלוקת סביב שאלת סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענה. המבקשות סבורות כי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה. המשיבות לעומת זאת סבורות כי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הסמכות המקומית לדון בתובענה, ואילו בית המשפט בבאר שבע נעדר סמכות לדון בה.

2.על רקע זה הוגשה הבקשה שלפני. לטענת המבקשות, שיקולים שבמראית פני הצדק תומכים בכך שהדיון בתובענה לא ייערך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. זאת משום שבית המשפט בתל-אביב-יפו יידרש להכרעה בזכויות המקרקעין בקרקע המשליכה ישירות על הרחבת מערך בתי המשפט, ועל תנאי העבודה של השופטים בו. מצביעות המבקשות על תובענות אחרות שנגעו לתוכנית מפורטת מס' 2518 ושהועברו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מטעם זה (ראו בש"א 2606/02 בן אלי חיים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (לא פורסם; להלן: פרשת בן אלי )). המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, בקשה זו נועדה לעקוף את הקושי של המבקשות לבסס את סמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדון בעניינן. כמו כן, טוענות המשיבות כי שיקולים שבמראית פני הצדק אינם תומכים בהעברת מקום הדיון.

3.נשיא בית המשפט העליון ביקש (ביום 3.3.2002) לקבל הודעה משלימה מהצדדים בה יתייחסו להשפעת קבלת התובענה של המבקשות לגופה (באם תתקבל) על הרחבת מערך בתי המשפט בתל-אביב-יפו ועל תנאי העבודה בו. לטענת המבקשות יכול ההליך בין הצדדים להסתיים בביטול הסכם הפשרה בין המשיבה לבין עיריית תל-אביב. במקרה שכזה תופסק הבנייה במתחם, ועל כן תעוכב גם הרחבת מערך בתי המשפט במקום. לעומתן, טוענת המשיבה כי כל שביקשו המבקשות בכתב התובענה הוא להגדיל את סכום התמורה שהמשיבה תקבל, ולא לבטל את ההסכם עצמו. על כן אין בתוצאות ההליך כדי להשליך על שאלת הרחבת מערך בתי המשפט או תנאי העבודה בו. גם עיריית תל-אביב טוענת כי תוצאות התובענה לא תשלכנה על הרחבת מערך בתי המשפט. זאת משום שהעירייה תעביר את הכספים שייפסקו לטובת המשיבה, באם יפסקו כספים אלה לטובתה. לטענתה, אין בכוונתה לבטל את פרויקט הבנייה בגין תוצאות ההליך. ממילא העירייה כבר התקשרה עם צדדים שלישיים לביצוע פרויקט הבנייה, ואין ביכולתה לסגת ממחויבויות אלה בגין תוצאות ההתדיינות בין הצדדים. הבקשה הועברה לטיפולי, לשם מתן הכרעה בה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, בפרשת בן אלי

נקבע כי יש להעביר את כל ההתדיינות שבין הצדדים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אלא שאין הנסיבות שם כנסיבות כאן. בפרשת בן אלי דובר בהליכים שעסקו בהתנגדויות לתוכנית מפורטת מס' 2518. באותה פרשה נקבע:

"בית המשפט המחוזי נדרש להחליט אודות תוכנית המשליכה באופן ישיר וברור על שאלת הרחבתו הפוטנציאלית, ותנאי העבודה בו ... העותר הציבורי ... מעלה טענות הנוגעות במישרין לעניינו של בית המשפט המחוזי-בתל-אביב-יפו. אמנם הוא מייצג את 'ציבור המתדיינים' בבית המשפט, אך טענותיו נוגעות לצרכיו של בית המשפט עצמו כמו גם לצרכיו של ציבור המתדיינים בו. במצד דברים זה השארת הנושא להכרעת בית המשפט המחוזי עצמו עלולה לפגום בתדמיתה ובמעמדה של המערכת השיפוטית" (שם, בפסקה 4 לפסק הדין).

ענ יינן של המבקשות הוא שונה. אין הן תוקפות את תוכנית המתאר או את התוכנית המפורטת. אין הן מעלות טענות כנגד הרחבת מתחם בתי המשפט. במסגרת התובענה נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם פעלה המשיבה שלא כדין בכל הנוגע לתמורה שקיבלה מעיריית תל-אביב-יפו. כפי שעולה מהודעות המשיבה ועיריית תל-אביב אין במחלוקת זו כדי להשליך על שאלת הרחבת מבנה מערך בתי המשפט או תנאי העבודה בבית המשפט. על כן אין בהתדיינות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כדי "לפגום בתדמיתה ובמעמדה של המערכת השיפוטית".

5.הצדדים לבקשה היו חלוקים בשאלה האם ניתן היה לנקוט בהליך לפי סעיף 78 לחוק שעה שמתבררת שאלת סמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. היות ודין הבקשה להידחות לגופה לא נדרשתי למחלוקת זו שביניהם. אין בהחלטתי זו כדי לנקוט עמדה בשאלה האם מוסמך בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדון בתובענה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.