פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10615/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשים:
1. שי
בודנשטיין
2. ליאת בודנשטיין
נ ג ד
המשיבים:
1. עפרה נחום
2. טיבי וייס
בקשה לאיחוד דיון
בשם המבקשים: עו"ד מ' גבע
בשם המשיבים: עו"ד ש'
אריאלי
החלטה
לפני בקשה לאיחוד דיון בשתי תובענות, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
התביעה האחת היא תביעה בסדר דין מקוצר בגין הפרת הסכם מכר דירה, שהגישו המשיבים נגד המבקשים (ביום 12.7.2005) בבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 2764/05). התביעה השניה הוגשה על-ידי המבקשים נגד המשיבים (ביום 26.9.2005) בבית משפט השלום בנהריה (ת.א. 3147/05), שגם בה מבוקש סעד כספי בגין הפרתו של אותו הסכם מכר דירה. אכן, שתי התובענות מקורן בסכסוך בקשר להסכם מכר דירה בנהריה בין המבקשים (המוכרים) לבין המשיבים (הקונים). בית משפט השלום בחדרה דן בבקשת המבקשים לרשות להתגונן, בה גם נטען כי הסמכות המקומית היא לבית משפט השלום בחדרה. הטענה בעניין הסמכות נדחתה מאחר שלשני בתי המשפט סמכות מקומית מקבילה המשתרעת בכל תחומי מחוז חיפה. המשיבים, מצידם, עתרו לבית משפט השלום בנהריה בבקשה לעכב את הדיון שם עד להכרעה בתביעה המתבררת בחדרה.
בבקשה שלפניי מתבקש איחוד הדיון בשתי התובענות בבית משפט השלום בנהריה. נטען כי עילת התביעה העומדת בבסיס שתי התביעות היא אחת – הפרת ההסכם בין הצדדים, ולמערכת היחסים בין הצדדים יש חלק בכל אחת משתי התביעות. קיים חשש כי התנהלות התביעות במקביל תביא להכרעות עובדתיות שונות, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר והטרדת עדים ובעלי דין שלא לצורך. המבקשים סבורים כי משיקולי נוחות, יש לקיים את הדיון המאוחד בנהריה, שכן שני הצדדים הם מנהריה, העדים מנהריה, והדירה נשוא הסכסוך ממוקמת בנהריה.
המשיבים מתנגדים לאיחוד הדיון בבית המשפט השלום בנהריה. לטענתם, המבקשים הם שבחרו להגיש את התביעה השניה בנהריה, בחלוף כחודשיים ומחצה מאז שהוגשה התביעה הראשונה, ובכך יצרו ביודעין ובמתכוון מצב בו התביעות מתבררות בבתי משפט שונים. בכך הם פעלו כדי לשלול מן המשיבים את הזכות לבחור את בית המשפט המוסמך במחוז השיפוט הנכון. המשיבים סבורים כי בנסיבות העניין ראוי לעכב את הדיון בתביעה בנהריה, עד לסיום ההליכים בחדרה, ולחילופין – לדון בשתי התביעות במאוחד בחדרה.
לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה. אמת, שני ההליכים עוסקים בסוגיות קרובות, והצדדים אף אינם חלוקים על כך. אכן, מטרתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי היא מניעת כפילות הדיון בנושא אחד. אולם בנסיבות העניין אין מקום לאיחוד התובענות. המבקשים הם שבחרו להגיש את תביעתם לבית המשפט השלום בנהריה, ובכך הביאו בעצמם לפיצול הדיון בין שני בתי המשפט. לא הובאו בפנינו הסברים לכך שהתובענות לא הוגשו מלכתחילה לבית משפט אחד. התהיות מתחזקות שעה שנתבקש איחוד הדיון ובלבד שהתביעות ידונו בבית המשפט בנהריה. לאלה מתווספת העובדה ששני בתי המשפט מצויים במחוז שיפוט אחד, והמרחק ביניהם אינו גדול במיוחד. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על העברת הדיון בתביעת המשיבים מבית משפט השלום בחדרה לבית משפט השלום בנהריה. יובהר, כי אין בכל האמור כדי למנוע מן המבקשים לפנות לנשיא בית משפט השלום - במסגרת סעיף 49 לחוק בתי המשפט - בבקשה להעברת הדיון מבית משפט השלום בנהריה לבית משפט השלום בחדרה, ככל שטרם החל הדיון בבית המשפט בנהריה.
אי לכך, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 3,000 ₪.
ניתנה היום, א' בטבת התשס"ו
(1.1.2006).
ה
נ ש י א