בש"א 10629/07 עיריית אשקלון נ. תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה כספית שהגישה המשיבה 1 (להלן – המשיבה) נגד המבקשות ונגד משיבה 2, בגין השבת אגרות בניה, אגרת תיעול, היטל ביב מאסף ואגרות מים. בפסק הדין נדחתה התביעה נגד משיבה 2 על הסף, ואילו התביעה נגד המבקשות התקבלה בעניין אגרות בניה, בעניין חיוב בביב מאסף, בעניין השבת אגרת תיעול ובעניין חיובי מים. הדרישה בעניין אגרת חיבור למפעל מים והיטל פיתוח מפעל מים נדחתה. כן נדחו תביעת המבקשות לקיזוז ותביעה נגדית של משיבה 2 נגד המשיבה. פסק הדין ניתן ביום 23.10.2007 בהעדר הצדדים. לדברי המבקשות, פסק הדין הומצא להן ביום 1.11.2007.

2.

הבקשה לפניי היא להאריך את המועד להגשת ערעור כך שיחול 45 ימים לאחר החלטת בית המשפט קמא בבקשה שהגישו ביום 15.11.2007, בהסכמת המשיבה, לתיקון טעות סופר בפסק הדין בנוגע לסכום ההשבה בגין חיוב בעבור ביב מאסף, באופן שיופחתו כ-240,000 ₪ מסכום החיוב של המבקשות בגין רכיב זה. בבקשה לפניי נטען כי קיים סיכוי גבוה ביותר, עד כדי וודאות, כי הבקשה לתיקון טעות סופר תתקבל. במקרה כזה המועד להגשת ערעור יימנה ממועד ההחלטה בבקשה לתיקון הטעות. המבקשת מוסיפה כי גם אם תדחה הבקשה היא תהא זכאית להשיג על ההחלטה יחד עם הערעור על פסק הדין, בהתאם לסעיף 81(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקשת טוענת, איפוא, כי יש להאריך את המועד להגשת ערעור על מנת שהיא תדע בוודאות מהו פסק הדין הסופי עליו היא מערערת. היא מוסיפה כי קבלת הבקשה לתיקון טעות תייתר הגשת ערעור בקשר לרכיב זה של פסק הדין.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, מעת שניתנה הסכמתה לתיקון טעות הסופר (ביום 11.11.07), הרי שסכום זה אינו שנוי עוד במחלוקת ומרגע זה ואילך החל מרוץ הימים להגשת ערעור על אותם חלקים בפסק הדין אשר שנויים במחלוקת. המשיבה סבורה כי הגשת הבקשה לתיקון טעות אינה מצדיקה המתנה עד לתיקון טעות הסופר הקטנה מבלי להגיש ערעור בתיק כולו. לטענתה, יש בכך משום משיכת זמן מלאכותית ובלתי צודקת מבחינת המשיבה, הממתינה כבר 12 שנים לפרעון חובה.

4.

סעיף 81 לחוק בתי המשפט, הדן בתיקון פסק דין, קובע דחייה של תחילת מרוץ המועדים להגשת ערעור. תחולת הוראה זו מותנה בכך שאמנם תוקן פסק הדין באופן שתוכנו השתנה (סעיף 81(ג)). כאשר בקשה לתיקון פסק דין נדחית, אין כל שינוי במועד בו החל מרוץ המועדים. שאלת מרוץ המועדים נגזרת, אם כן, מהתוצאה של הליך התיקון ואינה נובעת באופן אוטומטי מהחלתו. תכליתו של הסדר זה היא למנוע שי מוש לרעה במכשיר של בקשה לתיקון פסק דין, כדרך להביא להארכה בלתי מוצדקת לצורך הגשת ערעור (רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל (לא פורסם, 30.8.2000); בש"א 1031/06 עיריית תל אביב נ' מנחמי (1987) בע"מ (לא פורסם, 15.2.2006)). יוצא, כי בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק דין לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה. במצב דברים זה, פתוחות בפניו שתי אפשרויות על מנת לנטרל את הסיכון האמור: הגשת ערעור במועד ולחילופין, בקשה להארכת מועד. הגשת ערעור במועד עלולה לגרום לסרבול יתר וחוסר יעילות, שכן אם תתקבל הבקשה, הרי שהדבר עשוי לייתר את הערעור ולמיצער יצריך עריכת תיקונים בערעור שהוגש. לעומת זאת, הגשת בקשה להארכת מועד, אם תתקבל, עשויה למנוע את הצורך להגיש הליך מיותר או לשנותו.

5.

יחד עם זאת, עצם הגשתה של בקשה לתיקון טעות בבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד באופן אוטומטי. הארכת המועד טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). השאלה האם הגשת בקשה לתיקון טעות עולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד נבחנת על פי אמות המידה שגובשו לעניין "הליך תלוי ועומד" כטעם מיוחד. על פי אמות מידה אלה, בעת בחינת השאלה האם קיומו של "הליך תלוי ועומד" מקים טעם מיוחד למתן ארכה יוענק משקל לסוג ההליך התלוי ועומד, לשאלת הקשר שבינו לבין הערעור שיש להגישו, לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה יוכרע (ראו: בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל , תק-על 2004(4), 499). אמות מידה אלה מנטרלות את החשש כי היעתרות לבקשה תיתן יד להארכה בלתי מוצדקת, בניגוד לתכליתו של סעיף 81(ג). הן משמשות מחסום בפני ניצול לרעה וחתירה תחת תכליתה של הוראת החוק. כך, למשל, אם הבקשה לתיקון טעות הינה הליך סרק אשר סיכוייו קלושים, לא תינתן הארכת מועד. לעומת זאת, אם מ דובר בהליך שסיכוייו טובים, אזי מוצדק להיעתר לבקשה, וממילא אין בכך שי מוש

לרעה בבקשה להארכת מועד לצורך קבלת אורכה בלתי מוצדקת.

6.

במקרה שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת הליך. למשיבה לא נוצרה ציפייה לסופיות ההליך והיא הועמדה מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם שורה של קביעות בפסק הדין. הבקשה מתבססת על בקשה מוסכמת לתיקון טעות בפסק הדין. במצב דברים זה, גבוהים סיכוייה של הבקשה לתיקון טעות להתקבל, ונוכח טיב ההליך, ניתן להניח כי החלטת בית משפט המחוזי לא תימשך זמן רב. אשר לזיקה בין ההליכים, אין חולק כי קיים קשר הדוק בין הבקשה לתיקון טעות לבין הליך הערעור, ככל שהדברים נוגעים לחיוב בגין ביב מאסף. נראה, עם זאת, כי הבקשה לתיקון טעות אינה משליכה על רכיבים אחרים של פסק הדין עליהם בכוונת המבקשות לערער. אולם לא מצאתי הצדקה לפיצול הליכי הערעור, כמוצע על ידי המשיבה. טעמים שביעילות דיונית מחייבים כי אם יוגש ערעור, הוא יתייחס לפסק הדין בשלמותו. בנסיבות אלה, כאשר קיים סיכוי לכך שאם תתקבל הבקשה לתיקון טעות הדבר יצריך עריכת תיקון במתכונת הערעור, וכאשר סיכויי ההליך גבוהים ויש יסוד לסברה שהחלטת בית המשפט בעניין זה תינתן תוך זמן סביר, מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.

הבקשה מתקבלת אפוא. המבקשת תמסור הודעה מעדכנת עם מתן החלטה בבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון טעות או עד ליום 20.1.2008, לפי המוקדם. לאחר מתן הודעה כאמור, ובהתאם לאמור בה, יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.