בש"א 110/14 יהודה כהן נ. בנק לאומי בנק לאומי

ביום 6.1.2014 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.1.2013, בה נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לבטל פסק דין בעניינו.

בו ביום הוסיף והגיש המבקש בקשה לביטול ההליך, בציינו כי הסתבר לו שכבר נקט בהליך ערעורי כנגד אותה החלטה ממש (רע"א 1297/13 אשר נדחתה בהחלטת כב' השופטת ברק-ארז מיום 21.3.2013). לבקשתו של המבקש ההליך נמחק (החלטה מיום 6.1.20141).

והנה, ביום 23.1.2014 הגיש המבקש הודעה בה ציין כי חזר בו מבקשת הארכה "מסיבה טקטית" ועל מנת להגיש בקשת הבהרה בבית המשפט קמא, ועתה משניתנה החלטה בבקשת ההבהרה שהגיש מבקש הוא "להגיש את בקשת הערעור במתכונתה כפי שהיתה".

ואולם, וכפי שצוין לעיל הליך זה נמחק לבקשתו של המבקש עצמו. משההליך נמחק ונסגר ביוזמתו, אין באפשרותו לבקש להחיותו אך מחמת העובדה שהחליט לחזור בו מן ההליך מטעמים טקטיים, כדבריו שלו. אף לא ברור מדוע כעת יש טעם בהגשתו של ההליך, שהרי כפי שציין המבקש עצמו בקשת רשות ערעור אותה הגיש על ההחלטה נשוא הליך זה כבר נדונה לגופה (ונדחתה).

אשר על כן אין כל עילה בדין להיעתר לבקשה "להחייאתו" של ההליך, והבקשה נדחית אפוא.