פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
1119/13 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
סוזי צרפתי
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל - משרד המשפטים
2. ת.ד. ל בע''מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.12.2012. בפסק-הדין נדחתה תביעה שהגישה המבקשת בגין אירוע שבו נפלה במדרגות במהלך עבודתה.
המבקשת הגישה את הבקשה להארכת מועד ביום 11.2.2013 (אציין כי בתיק יש עותק ששוגר בפקסימיליה ביום 10.2.2013, אך הבקשה נקלטה ביום 11.2.2013 – אולי בשל הצורך בהשלמת מסמכים. מכל מקום, כמוסבר להלן, אין לכך חשיבות מהותית בענייננו). לדברי המבקשת, פסק-הדין הומצא לבאי-כוחה
ביום 25.12.2012, ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור, לפי הוראות הדין, חל בתאריך 10.2.2013. המבקשת טוענת כי כשנפגשה עם בא-כוחה ביום 6.1.2013 התברר לה שאין בכוונתו להמשיך ולייצגה, ולאחר מאמצים רבים עלה בידה "בימים האחרונים" לאתר עורך-דין חדש הזקוק לשבועיים נוספים לצורך הכנת הערעור. עוד נטען כי מצבה הרפואי, הנפשי והכלכלי של המבקשת קשה, וכי היא פעלה בתום-לב וללא זלזול בסדרי הדין.
בהחלטתי מיום 11.2.2013 ציינתי כי אף שהמבקשת לדבריה שכרה עורך-דין, הבקשה להארכת מועד הוגשה על-ידי המבקשת עצמה, וזאת ללא פירוט מלא וללא צירוף תצהיר ומסמכים תומכים. אפשרתי למבקשת להשלים את הבקשה.
המבקשת אכן הגישה תצהיר משלים, אך אומר מיד כי אין בו כדי להשלים את החסר ואין בו כדי להצביע על "טעם מיוחד" למתן ארכה, כנדרש בדין.
כידוע, הכלל הוא שבעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בתקנות. כלל זה מוש תת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)). לאור שיקולים אלה, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, והכלל הוא שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).
בבחינת בקשות להארכת מועד נשקלת מטבע הדברים שאלת השקידה הנאותה מצדו של בעל-הדין; כך, בעל-דין שהוכיח כי שקד וניסה לפעול על-פי סדרי הדין אך נתקל בקושי ממשי – בפרט קושי שאינו בשליטתו – יעמוד ביתר קלות בדרישה להצגת "טעם מיוחד" לעומת בעל-דין שהרושם הוא כי לא אצה לו הדרך או כי יכול היה באופן סביר להימנע מן האיחור. דרישה נוספת – מובנת מאליה כמעט – היא שבקשה להארכת מועד צריכה להיות מוגשת מבעוד מועד, לכלול פירוט מלא לעניין התאריכים ולעניין הסיבות לאיחור, ולהיתמך במסמכים המבססים את האמור בבקשה.
בענייננו, לא נתקיימו הדרישות האמורות לעיל המכוננות "טעם מיוחד". ראשית, אף בהתעלם מטענת המשיבה כי פסק-הדין הומצא לעורך-הדין של המבקשת עוד ביום 19.12.2012 (ספק אם מדובר בהמצאה כדין), הרי שבדיקה בתכנת "נט המשפט" מצביעה על קיומו של אישור בדבר מסירת פסק-הדין לבא-כוח המבקשת בתאריך 24.12.2012 , ולא בתאריך 25.12.2012, כטענת המבקשת. ברור אפוא כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 7.2.2013, וממילא הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר מועד זה. לא מצאתי הסבר לכך (וגם לא ברור מדוע המבקשת טענה שההמצאה בוצעה ביום 25.12.2012 כאשר ישנו אישור מסירה המלמד אחרת).
ראוי להדגיש כי אף לאחר שניתנה למבקשת הזדמנות להשלים את בקשתה, לא הוצג לפניי הפירוט והתיעוד המתבקש. כך למשל, מן הבקשה עולה שהמבקשת נפגשה לראשונה עם באי-כוחה בהליך דלמטה רק ביום 6.1.2013, וכי רק "בימים האחרונים" לפני הגשת הבקשה (הבקשה הוגשה כאמור ביום 11.2.2013) מצאה עורך-דין חלופי. כידוע, בעיות תקשורת בין בעל-דין לעורך-דינו (ככל שהיו), או חילופי ייצוג, ככלל אינם מהווים "טעם מיוחד", ויותר מכך, אין בטענות הכלליות לעניין המצב האישי ולעניין ההתנהלות מול עורכי-הדין כדי לעמוד בדרישת הפירוט בנוגע להשתהות בהגשת ההליך. אציין כי הבקשה הוגשה על-ידי המבקשת עצמה, ולא על-ידי עורך-הדין שלפי הנטען נטל על עצמו את ייצוגה, ולמעשה גם לא צוין מיהו עורך-הדין ומתי בדיוק נשכרו שירותיו.
לאור האמור, אין בידי להיעתר לבקשה. עם זאת, בנסיבות העניין אמנע ממתן צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה באדר תשע"ג (7.3.2013).
גיא שני
ר ש ם