בש"א 11477/04 עיריית טייבה נ. זיאד מסארווה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

הבקשה מופנית כנגד החלטה של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 8.11.04, אשר לפי הטענה הומצאה לבא כוח המבקשת ביום 11.11.04. מתברר, כי באי כוח המבקשת פנו לבית המשפט בערעור בזכות על ההחלטה האמורה, ושלחו ערעור כאמור ביום 8.12.04. ביום 13.12.04 הודע להם ממזכירות בית המשפט כי היה מקום להגיש את ההליך הערעורי בדרך של בקשת רשות לערער. במועד האמור, חלף המועד להגשת בקשת רשות לערער, ומכאן בקשת הארכה שבפניי, אשר הוגשה ביום 15.12.04.

טעותם של באי כוח המבקשת בדבר מהות ההליך לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת אינה עולה, כשלעצמה, כדי טעם מיוחד למתן ארכה. המדובר בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין, והלכה היא כי דרך התקיפה של החלטה כאמור היא בהגשת בקשת רשות לערער, ולא בהליך של ערעור בזכות (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, תשס"ה – 2005, בעמוד 345). עם זאת, האיחור שהתרחש כתוצאה מטעות זו הוא מזערי, ועומד, לכל היותר, על שלושה ימי עבודה. אין כל טענה לשינוי מצב לרעה מצד המשיב בשל האיחור האמור (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סט 216). אני סבור, כי במצב זה יש טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת, תוך התנייתה בתשלום הוצאות למשיב.

הבקשה מתקבלת. ניתנת בזה ארכה של שבעה ימים מקבלת החלטה זו להגשת בקשת הרשות לערער. מתן הארכה וקבלת בקשת הרשות לערער לרישום מותנית בהמצאת אישור מטעם המבקשת על תשלום הוצאות למשיב בסך של 2,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ. באין הצגת אישור כאמור, לא יקובל ההליך לרישום. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסמיליה.