בש"א 1175-24 בש"א 1175-24

1.ביום 7.2.2024 הוגשה הבקשה שלפניי, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום דיון ב-ת"א 17010-08-22 מבית משפט השלום בקריות לבית משפט השלום בקרית גת, ולחלופין לבית משפט השלום בתל אביב.

בבקשה נטען כי התאונה נושא התביעה אירעה בקרבת העיר שדרות, הצדדים מתגוררים באזור הדרום, משרדה של המשיבה 3 הוא באזור תל אביב וכן המשרדים של באי הכוח של הצדדים, למעט באי כוחה של המשיבה 2 ושל המשיבה 1 – מדינת ישראל – משרד הביטחון (להלן: משרד הביטחון) – הם מאזור חיפה והצפון. כמו כן, נטען כי העדים גם הם משדרות. המבקש מציין עוד כי הוא בעל נכות 100% וכי יקשה עליו ועל צדדים אחרים להליך להגיע לבית משפט השלום בקריות.

2.ביום 11.2.2024 ניתנה החלטתי המורה למבקש להמציא את עמדת בית המשפט הדן בעניינו ביחס להעברת מקום הדיון. ואכן, ביום 14.2.2024 הגיש המבקש את עמדת בית משפט השלום (השופטת ש' צור גינור), ממנה עלה שבית המשפט לא רק הביע הסכמה להעברת מקום הדיון, אלא אף הגדיל והורה על העברת ההליך למחוז הדרום "לניתובו ע"י כב' נשיאות בתי משפט השלום במחוז הדרום". לא זו אף זו, ביום 18.2.2024 ניתנה החלטה על ידי נשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום, אשר מורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בקרית גת. בהתאם לכך, כעבור יומיים בלבד, בית משפט השלום בקרית גת (השופט מ' הולצמן) ציין בהחלטתו כי התיק הועבר לטיפולו, וקבע מועד לדיון קדם משפט.

ימים בודדים לאחר שנמסרה לי ההודעה על החלטת בית משפט השלום בקריות, הוגש מסמך הנושא את הכותרת: "הודעה לעניין עמדת בית המשפט השלום", מטעם משרד הביטחון, בו מבוקש שלא להעביר את הדיון, ולחלופין להעביר את הדיון לבית משפט במחוז מרכז, או לבית משפט השלום בבאר שבע. ב-"הודעה" נטען כי החלטתו של בית משפט השלום בקריות ניתנה שלא בסמכות וכן הובעה התנגדות לנימוקי הבקשה להעברת מקום דיון, ביניהם מצבו הרפואי של המבקש. עוד צוין כי העברת מקום הדיון לקרית גת מכבידה יתר על המידה על כל הצדדים ובאי כוחם וכי לבית המשפט בקריות יש סמכות מקומית לדון בתביעה.

3.ראשית, יאמר כי בא כוחו של משרד הביטחון צודק בטענתו כי ההחלטה המורה על העברת מקום הדיון התקבלה בחוסר סמכות, שכן הסמכות להעביר דיון מבית משפט שיש לו סמכות מקומית לבית משפט אחר, שלא באותו מחוז, מסורה ל"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך", על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט. יחד עם זאת, בהחלטת בית משפט השלום בקריות בוודאי מגולמת הסכמתו להעברת הדיון לבית משפט במחוז הדרום.

4.שנית, ולגופו של עניין, סבור אני שהבקשה דינה להתקבל: למעט העובדה שהמשיבה 2 היא חברת ביטוח עם סניפים בכל הארץ (וככל הנראה נוחיותו של בא הכוח של משרד הביטחון, שמשרדו נמצא באבו-סנאן), אין כל קשר בין עובדות המקרה נשוא התביעה לבין בית המשפט בקריות. הטענה כי מוקנית סמכות מקומית לבית משפט השלום בקריות איננה סותרת את הבקשה שהוגשה בבית משפט זה להעברת מקום דיון, אלא מהווה את נקודת הפתיחה שלה (ראו למשל: בש"א 3161/23 עיריית ירושלים נ' פלונית, פסקה 5 (14.5.2023)). לעומת זאת, מירב הזיקות וכן נוחות הדיון מצביעות על בתי המשפט במחוז הדרום. על כן, יש מקום להיעתר לבקשה להעברת מקום הדיון למחוז הדרום. לאור האמור לעיל, איני רואה סיבה לא לראות בבית משפט השלום בקרית גת מקום מתאים לניהול ההליך נושא הבקשה.

5.על כן, מורה אני (פורמלית) על העברת הדיון ב-ת"א 17010-08-22 לבית משפט השלום בקרית גת.