בש"א 1195/06 סלאח אבו חמוד נ. מוחמד סלותי

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1 ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר חייב את המבקשים לפצות את המשיב בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו בשירותם כתוצאה מהעדר אמצעי מיגון מתאימים. פסק הדין ניתן ביום 6.10.05 בהעדר הצדדים. לטענת ב"כ המבקשים, פסק הדין הומצא לעו"ד סעדי אברהים, אשר ייצג את המבקשים בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא, במהלך חודש אוקטובר. הבקשה שלפני הוגשה ביום 7.2.06.

2.לטענת ב"כ המבקשים, עו"ד סעדי לא עדכן אותם בדבר המצאת פסק הדין למשרדו, ונודע להם על קיומו רק ביום 25.1.06, לאחר שקבלו לידם מכתב מטעם ההוצאה לפועל. המבקשים טוענים כי עו"ד סעדי טעה בכך שלא עדכן את המבקשים בקבלת פסק הדין, ואין לזקוף טעות זאת לחובתם, שכן היא לא נבעה ממחדל אישי שלהם והיא לא היתה בשליטתם אלא נוצרה כתוצאה מטעות של עורך דינם. בהקשר זה נטען, כי מקור הטעות היא, ככול הנראה, שיבוש קל שחל בשמו של המבקש 1 (סלאח ולא סאלח כפי שנכתב בטעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי). לבקשה צורף תצהיר מטעמו של עו"ד סעדי לפיו הוא קיבל את פסק הדין בשלהי חודש אוקטובר, אולם הוא לא הודיע על כך למבקשים. כמו כן טוענים המבקשים כי פסק הדין הועבר לידיו של בא כוחם הנוכחי, עו"ד באבא מאזן, ביום 29.1.06, ולכן חל איחור קל בלבד מיום שנודע למבקשים על קיומו של פסק הדין ועד להגשת הבקשה שבפני. עוד טוענים המבקשים כי סיכויי ההליך טובים. המשיב מתנגד לבקשה.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין מחלוקת, כי פסק הדין הומצא כדין לידיו של עורך הדין אשר ייצג את המבקשים בבית משפט קמא, עו"ד סעדי. מכאן, שהשאלה היחידה הדורשת מענה היא, האם מוצדק להיעתר לבקשתם להארכת מועד. הארכה של מועד הקבוע בחיקוק טעון טעם מיוחד (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). האיחור בהגשת ההליך הוא ניכר. בהעדר נסיבות מיוחדות, איחור אשר נובע מסיבות הקשורות למערכת היחסים בין לקוח לעורך דינו אינם עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. לא מצאתי כי במקרה דנן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה (השווה: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון , פ"ד נד(4) 702). כאמור, המבקשים היו מיוצגים בבית משפט קמא על ידי עורך דין מטעמם. מדובר בהליך אזרחי רגיל. בתצהירו של עו"ד סעדי הוצהר באופן לאקוני על כך שלא עדכן את המבקשים בדבר קיומו של פסק הדין, אולם לא הובהר, ולו בחצי מילה, כיצד אירע מחדל זה. יוער, כי לטענת ב"כ המשיב, לאחר פסק הדין קיבל עו"ד סעדי עוד ארבעה דברי דואר רשום בעניין המבקשים, מכאן שיש להשתכנע בהקשר זה שלא רק שעו"ד סעדי לא עדכן את המבקשים בקבלת פסק הדין, אלא הוא אף לא יידע אותם גם בנוגע להליכים אלה. גם לכך לא ניתן הסבר בתצהירו. יובהר, כי הנטל להבהיר את פשר המחדל מוטל על המבקשים, ובהעדר הסבר בעניין זה מעו"ד סעדי, אין הם עומדים בנטל זה. יתרה מכך, המשיב הסתמך על האיחור שחל בהגשת ההליך, שכן הוא החל ביום 16.1.06 בהליכי הוצאה לפועל לצורך ביצוע פסק הדין. דעתי היא, כי במצב דברים זה רכש המשיב "חסינות" מפני תקיפת ההליך בערעור. אכן, אין ספק כי החיוב שהוטל על המבקשים בפסק דינו של בית המשפט קמא הוא גדול ומתקבל על הדעת כי השלכותיו עליהם קשות, אולם בנסיבות העניין, אם אכן אירע הדבר עקב התנהגות עורך דינם הקודם, ואיני מביע כל עמדה לעניין זה, הרי שאין להם אלא להלין על כך בפניו ולמצוא פתרון לכך במסגרת מערכת היחסים ביניהם. למעלה מהנדרש אוסיף, כי על פני הדברים, ולצורך ההליך שבפני, אף סיכויי הערעור אינם גבוהים.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.