בש"א 1199/06 זהבה פיין נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

בקשה להעברת הדיון בה"פ 4438/05 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בנצרת.

1.

המשיב הגיש, בדצמבר 2005, תביעה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 4438/05). התביעה הוגשה כנגד חמשת המבקשים וכנגד שמונה נוספים. על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, המבקשים 3-4 פנו למשיב בבקשה לקבלת הלוואה לצורך רכישת נכס מקרקעין, המצוי בנהלל, מהמבקשים 1-2. בעקבות זאת, חתמו הצדדים (בינואר 1999) על הסכם משכנתא באחד מסניפי המשיב באשדוד. כמו-כן, חתמו המבקשים 1-2 על כתב התחייבות לפיו יועברו זכויותיהם למבקשים 3-4, ולא, תירשם לטובת המשיב משכנתא. בהסכמים אלו מופיעות תניות שיפוט הקובעות כי הבנק יוכל להגיש תביעה, בין היתר, במקום הימצא המקרקעין או בירושלים. הלווים לא עמדו בהחזר ההלוואה, וכתוצאה מכך פתח המשיב בהליכי מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. בד בבד, פנו המבקשים 1-2 לבית המשפט המחוזי בנצרת בטענה שהסכם המשכון בין המבקשים 3-4 למשיב בטל (ה"פ 1057/04). בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את טענתם. על רקע זה נפתח ההליך הנוכחי בו מבקש המשיב להורות לרשם המקרקעין בנצרת לרשום לטובתו משכנתא, כשיעבוד ראשון, על זכויות המבקשים 1-2 במקרקעין. עוד מבקש המשיב למנות את בא כוחו ככונס נכסים בנכס. יוער, כי הצדדים הנוספים להמרצה הינם, לטענת המשיב, נושים או מעקלים מאוחרים של אותו נכס מקרקעין.

2.המבקשים ביקשו, ביום 7.2.2006, להעביר את מקום הדיון מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בנצרת. לטענתם, התביעה הוגשה מכוח סמכות שיפוט לא ייחודית המופיעה כסעיף סטנדרטי בהסכמים מסוג זה. מבחינה מהותית, כל הזיקות, ובמיוחד מקום המקרקעין, מצביעות על קיום הדיון בבית המשפט בנצרת. עוד נטען כי המבקשת 1 הינה בגיל מתקדם, וקיום הדיון בירושלים יקשה עליה; המשיב מתנגד לבקשה. הוא מלין על כך שהבקשה הוגש בחלוף זמן מה ממועד הגשת ההמרצה, וסמוך למועד הדיון שנקבע בה. עוד סבור המשיב, כי יש לדחות הבקשה כיוון שהוגשה ללא תצהיר, כנדרש. המשיב מדגיש את קיומן של תניות המקנות לו סמכות שיפוט מקבילה. בתניות אלו, כך נטען, הסכימו הצדדים להקנות למשיב שיקול דעת בבחירת מקום הדיון. נדרשים טעמים כבדי משקל לשלילת יתרון דיוני זה. טעמים אלו אינם מתקיימים במקרנו. מקום המושב של בא כוח המשיב בתל אביב, וקיום הדיון בנצרת יקשה עליו. עוד נטען, כי לא כל הצדדים הרלוואנטיים צורפו לבקשה. קיימים צדדים נוספים להמרצת הפתיחה, חלקם הגישו תגובה עניינית לתובענה ונדרשים להתייצב לדיון בבית המשפט המחוזי. מקום מושבם של צדדים אלו אינו בהכרח באזור נצרת.

3.ביקשתי מהמבקשים, ביום 20.2.2006, להבהיר מדוע לא צירפו לבקשתם את שאר בעלי הדין המופיעים בה"פ 4438/05. בהודעתם המשלימה נמסר, כי כל התיקים מכוחם נרשמו הערות על המקרקעין לטובת אותם בעלי דין – נסגרו. כך אף טוען המשיב עצמו בתביעתו. באשר לשני בעלי דין נוספים, הרי שהם נציגי המשיב ואחד מהם אף מונה בעבר ככונס נכסים מטעם המשיב לשם מימוש המשכנתא. כמו-כן, כל בעלי הדין הללו מתגוררים מחוץ לירושלים. אין כל מקור המקנה למשיב סמכות מקומית להגיש כנגדם תביעה בירושלים.

4.עיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו אליה. באתי למסקנה כי דינה להידחות. התביעה נשוא בקשה זו הוגשה מכוח סעיפי שיפוט בהסכמי הלוואה סטנדרטיים, שהעניקו למשיב סמכות מקבילה להגישה בירושלים. אמנם, אין מניעה להעביר מקום הדיון כאשר לבית המשפט הדן בעניין יש סמכות פורמאלית, נטולת זיקה מוחשית לעניין (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה פ"ד לז(1) 306). אך גם בנסיבות כאלו, הנטל על המבקש את העברת הדיון להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ( בש"א 1484/00 דהרי נ' הקרן לטיפול בחסויים (לא פורסם)). המבקשים לא הרימו נטל זה. הם בחרו שלא לצרף את כל הצדדים הנוגעים בדבר. אי-צירופם יוצר חשש שמא יעדיפו בעלי דין אלה לקיים ההליך בירושלים (השוו: בש"א 11279/02 איליאסוב נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(1) 337). יש לזכור עוד כי לבא כוח המשיב קיים אינטרס לגיטימי בקיום ההליך קרוב ככל האפשר למקום מגוריו, ולא במקום הימצא הנכס. בנסיבות אלו לא הרימו המבקשים את הנטל הנדרש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. זאת ועוד: בקשתם לוקה אף בכך שלא צורף לה תצהיר לשם אימות העובדות המופיעות בה, כמתחייב בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מטעמים אלו, דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות.