פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1222/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
שלמה ויפה אדרי
נ ג ד
המשיב:
עדי ומירי מהלר
ערעור על החלטת רשם בית המשפט
העליון י' מרזל מיום 9.2.10 בבש"א 10300/09
פסק דין
1.
לפני מונח ערעור על החלטתו של כב' הרשם
י' מרזל
מיום 9.2.10 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד
להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.
2.
בין הצדדים מתנהל סכסוך שיסודו בהסכם למכר דירה. ביום 10.5.09 ניתן
פסק הדין בערעור בפני בית המשפט המחוזי, וביום 16.6.09 תוקן פסק הדין. הרשם האריך
למערערים כאן את המועד להגיש השגה על החלטה
נוספת של בית המשפט המחוזי מיום 2.7.09 עליה ביקשו לערער המערערים ושאינה מענייננו (בש"א 5880/09), אך במסגרת זו ציין הרשם כי בגין טענות המערערים על פסק הדין והחלטות אחרות, על המערערים להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור ללא מתן אורכה ועל כן זו נמחקה בהחלטת הרשמת ג' לוין ביום 9.12.09 (רע"א 7755/09). רק לאחר מכן, וביום 23.12.09, הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור כאמור אשר נדחתה בהחלטת הרשם משעה שמדובר באיחור ניכר ונוכח סיכוי ההליך, אשר לגישת הרשם לא הצדיקו הארכת מועד. בנוסף, הרשם הטיל על המערערים הוצאות שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪. מכאן הערעור שלפני.
3.
לשם הארכת מועד בהליכי ערעור אזרחיים, על המבקש אורכה להגשת ההליך להציג "טעם מיוחד" לאיחור (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). הנטל להוכחת קיומו של "טעם מיוחד" הינו כבד כאשר מדובר באיחור ניכר דוגמת האיחור במקרה זה. אמנם, המדובר במערערים בלתי מיוצגים ויש ליתן משקל לכך, אך באיזון הראוי אין בכך לבד כדי לאיין את האיחור הניכר. בהחלטתו מיום 7.9.09 ציין הרשם במפורש כי על המערערים להגיש בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות הערעור, אך במקום זאת, בחרו המערערים להגיש את בקשת רשות הערעור ללא בקשה למתן אורכה, ועל כן זו נמחקה. בהחלטת המחיקה של הרשמת צוין כי אין בכך כדי "לשלול מן המבקשים את האפשרות לבקש ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 10.5.09, אשר תידון כמקובל". ברם, אין המדובר בהארכת מועד שהעניקה הרשמת למערערים, כפי שאלו סברו, אלא הובהר למערערים כי עדיין יש בידם היכולת לבקש אורכה. זאת, בכפוף לעמידה בתנאים הבסיסיים להוכחת צידוק בהארכת מועד והם: קיומו של "טעם מיוחד" כאמור, וסיכויי הליך גבוהים.
4.
יתרה מזאת, אף אם עמדו המערערים בנטל להוכחת קיומו של "טעם מיוחד" חרף ההשתלשלות המתוארת והאיחור הניכר, וספק אם זה המצב כאן, הרי שהרשם בהחלטתו נתן משקל מרבי לתנאי הבסיסי הנוסף, והוא קיומם של סיכויי הליך טובים. בענייננו, המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר נסבה על קביעות עובדתיות הן של בית המשפט המחוזי והן של בית המשפט השלום אשר דנו והכריעו שניהם בעניינם של המערערים. לא מצאתי כי שגה הרשם עת העריך את סיכויי ההליך ככאלו שאינם מצדיקים הארכת מועד כאמור, וזאת נוכח ההלכה הידועה בדבר אופי התערבות בית משפט זה בהליכים מסוג זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו (3) 123 ( (1982)).
5.
ב אשר לראשו השני של הערעור שלפני, הנסב על שאלת ההוצאות שהטיל הרשם על המערערים, הרי שמצאתי שאף דינו להידחות. אמנם הרשמת בהחלטתה מיום 27.12.09 ציינה כי אין להטיל הוצאות על המערערים בגין הבקשה למחיקת הליך בקשת רשות הערעור. עם זאת, אין תלות בין החלטתה זו, אשר נסבה על שאלת מחיקת הליך בקשת רשות הערעור, לבין הטלת ההוצאות בגין בקשת הארכת המועד. הוצאות שכר טרחה, יכול ויוטלו על צדדים להליך בגין כל החלטה או בקשה אשר היה בה כדי לגרום טורח לבעל הדין שכנגד. נכון הוא אף למקרה זה, במסגרתו הרשם הטיל הוצאות על המערערים בשל הטורח שנגרם למשיבים בגין בקשת הארכת המועד ובשים לב להשתלשלות האירועים כאמור מעת מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אשר לבטח גרמה למשיבים הוצאות. לא מצאתי אף כי הרשם שגה ברכיב ההוצאות באופן המצדיק התערבות בקביעתו.
הערעור נדחה בלא שנדרשת תשובה כאמור ובשל כך אין צו להוצאות בגין הליך זה.
ניתן היום, ח' בניסן התש"ע (23.3.10)
ש ו פ ט