בש"א 1292/03 דוד אמיר נ. נשואה זנקס בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

פסק הדין ניתן במעמד הצדדים, אשר היו מיוצגים על ידי עורך דין, ביום 2.1.03. בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 6.2.03. בבקשה נטען, כי בא כוחם של המבקשים בעת הדיון בבית המשפט המחוזי התפטר מייצוגם לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי אחרי כן פנו המשיבים לבא כוחם הנוכחי, אשר חרף מאמציו לא היה סיפק בידו להגיש בקשת רשות לערער תוך התקופה החוקית, בין היתר על רקע מורכבותו של התיק. כן נטען, כי בין הימים 31.1.03 – 5.2.03 היה בא כוחם הנוכחי של המבקשים חולה בשפעת עם חום גבוה, וצורף אישור על אי יכולתו לעבוד בפרק זמן זה. יצויין, כי בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 6.2.03, וצורפה לה בקשת רשות לערער, על נספחיה.

צודקת המשיבה בטענתה, כי חילופי עורכי הדין אינם מהווים טעם מיוחד, כנדרש, למתן ארכה. המבקשים אינם מוסרים פרטים הכרחיים לעניין זה. הם אינם מבהירים, גם בתגובה שהגישו, מתי בדיוק הודיע להם בא כוחם הקודם על הפסקת הייצוג, ומתי בדיוק שכרו את שירותיו של בא כוחם הנוכחי. כך או כך, ברי כי בא הכוח הנוכחי נשכר לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער, ובמצב זה לא ברור מדוע לא הוגשה בקשת ארכה בתוך תקופת המועדים לנקיטת ההליך. גם מורכבות ההליך אינה מהווה טעם מדוע לא הוגשה בקשת ארכה כאמור. אין בטענות לעניין זה כדי להוות, על כן, טעם הולם למתן ארכה.

אשר למחלתו של בא כוח המבקשים. הכלל לעניין זה הוא, כי "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 895 – 896; ראו גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום , דינים עליון נה 702). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".

בהקשר זה, אין בא כוח המבקשת מספק מענה ברור לטענת המשיבה, כי בא כוח המבקשים אינו עורך הדין היחיד במשרדו. לא הובהר, במצב זה, מדוע לא יזם בא כוח המבקשים, למיצער, הגשת בקשת ארכה מתאימה מבעוד מועד, על רקע מחלתו ועל רקע הקשיים המתוארים בהשלמת בקשת הרשות לערער במועד. זאת ועוד, על רקע העובדה שיום לאחר תום מחלתו של בא כוח המבקשים הוגשה בקשת הארכה, וצורפה לה בקשת רשות לערער (האוחזת 13 עמודים), יש ממש בטענת המשיבה כי ניתן להסיק שבקשת הרשות לערער היתה מוכנה עוד בטרם נפל בא כוח המבקשים למשכב. אף לעניין זה לא נמסר כל הסבר. במצב זה, עוד פחות ברור מדוע לא הוגש ההליך, או לפחות בקשת להארכת מועד, במועד.

אוסיף עוד, כי לא מצאתי ממש בטענות המבקשים כאילו אין להביא במניין הימים להגשת ההליך את יום השבתון שנפל במהלך התקופה להגשת ההליך, הוא יום הבחירות. יום זה לא נקבע כיום פגרה לעניין התקנות הקובעות כי ימי פגרה אינם באים בחשבון במניין הימים. ככזה, אין הוא שונה מימי שבת או חג הנופלים בעיבורה של תקופה נתונה, ואשר באים בחשבון במניינה של אותה תקופה. משכך, אין בעניין זה כדי להשפיע על ההחלטה בעניין שבפניי.

במצב זה, אין גם בחשיבותו הנטענת של ההליך כדי להוות טעם מיוחד למתן ארכה. אין המבקשים חולקים על כך, שעניין זה אינו מהווה טעם העומד על רגליו שלו למתן ארכה. נוכח סימני השאלה ביחס לטעמים האחרים שהוצגו, קשה לראות בו, גם בהצטרף לטעמים האחרים, משום טעם מיוחד למתן ארכה.

התוצאה היא, כי המשיבה היתה רשאית להסתמך על כך שבקשת הרשות לערער תוגש עד ליום 2.2.03. משאיחרו המבקשים בהגשת בקשתם, נוצרה למשיבה חסינות מפני הטרדתה בהליכי ערעור בדרגה נוספת.

התוצאה היא, כי לא מצאתי שמתקיים בעניין זה טעם מיוחד למתן ארכה. הבקשה נדחית. איני עושה צו להוצאות.