בש"א 1330/06 מדינת ישראל נ. מיכה רותם

1.בהליך שבכותרת התעוררה שאלת הדרך הראויה להשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בא. 2052/98 (כב' השופטת ד' פלפל) מיום 8.12.02 ( להלן: פסק הדין ), ולהשגה על החלטת הבהרה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' פלפל) מיום 8.1.06 ( להלן: ההחלטה ). המבקשת- המערערת ( להלן המבקשת ) הגישה לבית משפט זה הן ערעור בזכות והן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהחלטתי מיום 2.3.06 נעתרתי לבקשה להארכת המועד ונותרה אפוא ההכרעה בשאלה אם יש לברר הליך זה כערעור בזכות או שמא כבקשת רשות ערעור.

2.המשיב הינו חוקר פרטי אשר ביצע חקירה בדבר העלמת מס ושימוש בחשבוניות מס פיקטיביות ( להלן: החקירה ), במסגרת הסכם בינו ובין המבקשת. לטענת המשיב, לא עמדה המבקשת בהתחיבויותיה לעניין התשלום למשיב על-פי ההסכם שלעיל, ולכן פנה המשיב - לאחר הליכים שונים שאינם מענייננו כאן - בתובענה למתן חשבונות ולסעד כספי לבית המשפט קמא. בפסק הדין נקבע כי המבקשת תמסור למשיב פירוט חשבונות ביחס לחמישים ושלושה נישומים, ותפרט את גמול המשיב. בחלוף זמן ניכר מפסק הדין (שניתן כאמור ביום 8.12.02) הגיש (ביום ה-31.10.05) המשיב בקשה לבית המשפט קמא להשלמת הדיון ולמתן הוראות. בבקשה זו טען כי במסגרת החקירה נחקרו נישומים נוספים פרט לנזכרים בפסק הדין, אשר גם ביחס אליהם ביקש לקבל לידיו פירוט חשבונות מטעם המבקשת. לעניין בקשה זו נקבע בהחלטה כי מאחר ופסק הדין עניינו במתן חשבונות, הרי שהוא חלקי ומכריע רק בעניין חובת מסירת החשבונות ולא בעניין התשלום על-פיהם. בית המשפט קמא קבע אפוא כי מדובר בהחלטת הבהרה לפסק דינו ועל פיה תמסור המבקשת למשיב חשבונות ביחס לנישומים נוספים, בנוסף לחמישים ושלושה הנישומים אליהם התייחס פסק הדין. הן על החלטה זו והן על פסק הדין מבקשת כאמור המבקשת, להשיג. בהחלטתי מיום 2.3.06 ביקשתי את עמדת הצדדים בשאלת הדרך לבירור השגות המבקשת, אם על דרך של ערעור בזכות או רשות ערעור.

3.המבקשת טוענת כי המשיב התייחס בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט קמא לחמישים ושלושה נישומים. בקשתו של המשיב לתקן את כתב התביעה המקורי שהגיש ולהוסיף למעלה ממאה נישומים נוספים התקבלה אמנם בבית המשפט קמא ביום 13.11.00, אך בפסק הדין נקבע כי המבקשת תמסור למשיב פירוט חשבונות ביחס לחמישים ושלושה נישומים בלבד, ואף בקשת המשיב לאחר מתן פסק הדין להגדיל את מספר הנישומים אליהם מתייחס פסק הדין מחמישים ושלושה נישומים לחמישים וחמישה נדחתה, מהטעם שיש בכך הרחבת תחולת פסק הדין תוך פגיעה בזכויות המבקשת. לטענת המבקשת אין בפסק הדין איזכור לגבי המשך ההליך בכל דרך. זאת ועוד :

המבקשת טוענת כי יש לראות בפסק הדין משום סיום ההליך בין הצדדים. כך, שכן על-פי פסק הדין מסרה המבקשת למשיב את החשבונות כנדרש, ואף שילמה לו על-פיהם 108,180 ₪. בכך מתקיימים בפסק הדין לטענת המבקשת שני השלבים לפיהם מתנהלות ברגיל תובענות למתן חשבונות – שלב קביעת החובה למסור את הפירוט ושלב חיוב הנתבע בתשלום על-פי החשבונות. זאת ועוד, במשך שנתיים מיום מתן פסק הדין לא חלק המשיב על החשבונות שנמסרו לו או על התשלום שנמסר לו על-פיהן. לאור זאת טוענת המבקשת כי פסק הדין הינו סופי ומסיים את ההליך בין הצדדים. ההחלטה המאוחרת לפסק הדין, בהגדילה את מספר הנישומים שאת פירוט חשבונותיהם עליה למסור למשיב, מתקנת לטענת המבקשת את פסק הדין ולכן, לאור סעיף 81(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אין לערער על החלטה זו אלא במסגרת ערעור על פסק הדין. מאחר ולפי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט רואים את מועד תיקון פסק הדין כיום מתן פסק הדין, קמה למבקשת לטענתה זכות ערעור על פסק הדין ובתוך כך גם על ההחלטה, ביום ה-8.1.06.

4.המשיב, בתגובתו, טוען כי ההחלטה, על-פי ניסוחה המפורש, אינה מהווה פסק-דין ולכן היא ניתנת לערעור ברשות בלבד. לטענתו תובענתו כללה הן דרישה למתן חשבונות והן דרישה לביצוע התשלום על-פי חשבונות אלו, כך שההליך בבית המשפט קמא טרם הסתיים. בית המשפט קמא קבע מפורשות בהחלטה כי פסק הדין הינו חלקי, ואין בפסק הדין או בהחלטה כדי לסיים, לטענת המשיב, את ההליכים בין הצדדים שכן לא ניתנה פסיקה סופית לעניין התשלומים על-פי החשבוניות שהועברו או לעניין פסיקת הוצאות. לטענת המשיב בהחלטה אף נקבע מועד לישיבה במועד מאוחר יותר - שחלף עד לעת הזו - בה יסתיים מכלול הדיון בתובענה. ממילא, לא ניתן עדיין פסק-דין סופי, טרם הגיע המועד ממנו יש להתחיל ולמנות את מספר הימים להגשת ערעור, ולא קמה למבקשת זכות ערעור על פסק הדין. על ההחלטה - כמו גם על פסק הדין- ניתן אפוא לערער ברשות בלבד.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי אכן יש להמשיך ולברר הליך זה כבקשת רשות ערעור. המרכיב הראשון אליו יש להידרש במסקנתי זו הוא פסק הדין מיום 8.12.02. כלום יש לראות בו פסק דין או החלטה אחרת? תשובתי לשאלה זו היא כי בנסיבות המקרה יש לראות בו משום החלטה אחרת. כך הדבר לא רק בשל מהותו של הליך מתן חשבונות הכולל ממילא בירור דו שלבי שטרם נסתיים בעת הגשת ההליך לבית משפט זה, ולא רק נוכח העובדה כי בפי המשיב טענות הנוגעות לא רק לחשבונות עצמם אלא לחיוב כספי מטעם המבקשת. אכן, ניכר מכלל הסכסוך בין הצדדים כי סיומו יהא מצוי בפסק דין הקובע את חבותה הכספית של המבקשת. אמת, הצדדים ראו בינם לבין עצמם את המחלוקת כמסויימת במידת מה לאחר שהועברו חשבונות לגבי חמישים ושלושה נישומים וסכום שהעבירה המבקשת למשיב בגין כך. המשיב אף לא השיג על עניין זה. עם זאת, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין בנמצא ראיה או הסכמה של המשיב לפיה הסכסוך הכספי נסתיים וההליך הנוסף בבית המשפט המחוזי כמו גם קביעתה של ישיבה נוספת לעניין החבות תוכיח. אשר על כן מסקנתי היא כי פסק הדין מיום 8.12.02 לא סיים את הדיון בתובענה – למרות כותרתו שאין בה בכדי לקבוע בנדון להבדיל ממהותו. משזו מסקנתי, אין מנוס מדחיית עמדתה של המבקשת לעניין יכולת ההשגה על ההחלטה המאוחרת יותר, מיום 8.1.06. החלטה זו נתפסה על ידי בית המשפט המחוזי כהחלטה מבהירה שכן מבוססת היא על חיוב המבקשת במתן החשבונות כלפי חמישים ושלושה נישומים. המבקשת סבורה כי בהחלטה זו הורחבה חבותה ושונה פסק הדין המקורי. כך או כך – ואיני נדרש להכריע בעניין זה בהליך דנן – ההשגה על החלטה מאוחרת זו יכולה להיות רק בבקשת רשות ערעור שכן ההליך כולו טרם נסתיים, ואם פסק הדין מיום 8.12.02 אינו פסק דין סופי הנתון לערעור בזכות, כך וודאי ההחלטה המאוחרת יותר מיום 8.1.06 המוסבת עליו שהן בהקשרה לפסק הדין והן בפני עצמה, אינה אלא החלטה אחרת.

6.התוצאה היא, אפוא, כי יש להמשיך ולברר הליך זה כבקשת רשות ערעור ולא כערעור בזכות. הצדדים לא מסרו הודעה בדבר תוצאותיה של ישיבת בית המשפט המחוזי שהיתה קבועה ליום 13.3.06 ומכאן שיש להניח כי טרם ניתנה החלטה נוספת בהליך העולה - נוכח החלטתי זו - כדי פסק דין סופי. הערעור שבכותרת ימחק אפוא והמזכירות תפתח בקשת רשות ערעור אשר תידון כמקובל. אין צו להוצאות בגין בקשה זו.