בש"א 1346/16 רשות ניקוז גליל מערבי נ. עיריית נהריה

זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו נדחו ערעורים הדדיים של המבקשת ושל המשיבה 1 על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה. המשיבה 1 מתנגדת לבקשת האורכה, ואילו יתר המשיבים (שהנם משיבים פורמליים) לא הגיבו לה. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, אני סבורה כי דינה של בקשת האורכה להתקבל.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 28.12.2015 , בהעדר הצדדים. ההליך שבכותרת הוגש ביום 17.2.2016 . לטענת בא-כוח המבקשת, הוא אמנם צפה בפסק-הדין במערכת נט המשפט, אולם בשום שלב פסק-הדין לא הומצא לידיו כדין על-ידי מזכירות בית-המשפט המחוזי. יוער כי בדיקה במערכת נט-המשפט מאששת את הדברים. עוד יוער כי בא-כוח המשיבה 1 לא סתר בתגובתו את טענת המבקשת להעדר המצאה כדין (כך למשל, אין לפניי טענה כי המשיבה 1 המציאה כדין ביוזמתה את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לידי המבקשת).

כידוע, הכלל הוא כי המועד הקובע לצורך מניין הימים להגשת הליך ערעורי, הוא מועד ההמצאה כדין של ההחלטה עליה משיגים ("כלל ההמצאה"), להבדיל ממועד הידיעה על ההחלטה ("כלל הידיעה"). בהתאם לכך, צפייה בהחלטה במערכת נט המשפט, אינה מהווה המצאת החלטה כדין (ראו לאחרונה: בש"מ 503/16 עיריית טבריה נ' מונסטרסקי (7.2.2016) והאסמכתאות המובאות שם). לא נטענו לפניי נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן שבכוחן להצדיק סטייה מ"כלל ההמצאה" במקרה דנן. אוסיף ואומר כי לטענת בא-כוח המבקשת, בתוך תקופת 30 הימים שלאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הוא ציין לפני בא-כוח המשיבה 1 על כוונתו להשיג על פסק-הדין, ומכאן שלא נוצרה הסתמכות אצל הצד שכנגד. בא-כוח המשיבה 1 לא טען אחרת בתגובתו.

בהתחשב בכל אלה, ניתנת אורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור עד מועד הגשתה בפועל (זאת, בלא להביע עמדה בדבר סיכויי ההליך הערעורי לגופו). המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט שיישב בדין. אין צו להוצאות.