בש"א 2692/16 פלוני נ. פלוני

1.בפניי בקשתו של המבקש למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, הגם שנראה כי לגישתו של המבקש כלל לא נדרשת לו ארכה להגשת ההליך.

בהמשך להחלטתי מיום 4.4.2016 הודיע בא-כוח המבקש כי לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט וכי הצפיה בפסק הדין באתר "נט המשפט" ביום 24.2.2016 היתה צפיה יזומה (והוא תמך טענותיו אלו בתצהיר). לפיכך, כך נטען, לא חלה בעניינו הוראת תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ומשפסק הדין לא נשלח גם בכל דרך אחרת לבא-כוח המבקש, כלל לא היתה המצאה לידיו של פסק הדין עליו מעוניין המבקש להשיג. מכאן בקשתו של המבקש להתיר את הגשת ההליך הערעורי עד לשלושים ימים למן מועד ההחלטה בבקשה דנן.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. בין היתר עמדה המשיבה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.3.2016 בבקשה שהגיש המבקש להמצאת פסק הדין, בה צוין כי פסק הדין נצפה על ידי בא-כוחו באתר "נט המשפט" והוא הופנה לתיקון לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין המצאה בדואר אלקטרוני (תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה), תשע"ה-2015, ק"ת 7542 (13.8.2015), אשר נכנס לתוקף ביום 1.11.2015). לטענת המשיבה יש לראות בצפיה באתר בבחינת המצאה של פסק הדין, ובכל מקרה בנסיבות העניין יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי למן מועד הידיעה.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה.

בהינתן ההבהרות אותן הגיש בא-כוח המבקש ומשהצהיר כי בשום שלב (בין לפני התיקון הנזכר לתקנות סדר הדין האזרחי ובין לאחריו) לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן ג'2 לפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי; משהבהיר כי הצפיה בפסק הדין היתה "צפיה יזומה"; ומשאין בידי לקבוע על יסוד החומר שבפניי כי התקיימו בעניינו של בא-כוח המבקש התנאים להחלתו של "כלל ההדדיות" הקבוע בתיקון האמור לתקנות, אין בפניי בסיס לקבוע כי צפייתו של בא-כוח המערער בפסק הדין באתר "נט המשפט" היתה בבחינת המצאה כדין של פסק הדין (ראו: ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת

(5.11.2015) (להלן: עניין לנגוצקי ); בש"א 1346/16 רשות ניקוז גליל מערבי נ' עירית נהריה (6.3.2016)). לפיכך, אין בידנו עוגן של המצאה כדין של פסק הדין לידי המערער, אשר ממנו יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי.

צודקת המשיבה בטענתה כי במצב דברים כגון דא - בו בעל דין מודע למתן החלטה ונימוקיה מצויים בידיו אך זו לא הומצאה לו כדין - אין באפשרותו לשבת בחיבוק ידיים תקופה ממושכת ולשמור לעצמו את הזכות להשיג על ההחלטה לפרק זמן בלתי מוגבל (ראו והשוו בעניין זה למשל: בש"א 6893/15 פלונית נ' פלוני

(11.1.2016); בש"א 8098/15 אברהם כהן ושות' נ' עו"ד מיכה צמיר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים , פסקה 5 (13.4.2016) (להלן: עניין אברהם כהן )).

במקרה דנן מדובר לטעמי במצב גבולי. בא-כוח המבקש ידע על פסק הדין ביום 24.2.2016 אך זה לא הומצא לידיו ולטענתו המתין להמצאתו. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי פסק הדין יומצא לידיו ביום 29.3.2016 ולמחרת, 30.3.2016, פנה לבית משפט זה. דומני כי אם מעוניין היה המבקש לעמוד על המצאה כדין של פסק הדין לידיו, ראוי היה כי פנייתו זו של בא-כוחו לבית המשפט המחוזי תעשה סמוך יותר למועד הידיעה, ומשנוכח כי פסק הדין לא הומצא לידיו בפקסימיליה או בדואר ראוי היה כי גם פנייתו לבית משפט זה תעשה מוקדם יותר.

יחד עם זאת, לא הוצגו בפניי נסיבות קונקרטיות המצדיקות לקבוע כי לפחות בחלק הארי של התקופה בה המתין המבקש להמצאת פסק הדין לידיו סברתו כי הימים להגשת ההליך הערעורי יימנו ממועד ההמצאה היתה בלתי סבירה - ויוזכר כי על פי ההלכה הנוהגת הכלל הוא כי יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי למן מועד ההמצאה, ומנייתם למן מועד הידיעה על ההחלטה היא חריג, המוחל אך במקרים בהם מוכח קיומן של נסיבות מיוחדות העולות כדי חוסר תום לב והשתק בעל דין (ראו עניין לנגוצקי והאסמכתאות המובאות שם), וכן לא מצאתי בסיס לקבוע, על יסוד החומר שבפניי, כי המבקש התנהל בחוסר תום לב דיוני (והשוו עניין אברהם כהן לעיל). אשר לפרק הזמן אותו המתין המבקש להמצאת פסק הדין לידיו למן המועד בו ידע עליו ועד למועד פנייתו לבית משפט זה, סבורני כאמור כי מדובר במקרה גבולי, אך לאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים - ובהתחשב בין היתר בכך שגם לגישת המשיבה היה על המבקש להגיש את ההליך הערעורי יומיים טרם פנייתו לבית המשפט המחוזי, ובכך שהמבקש מעוניין להשיג על פסק דין אשר שינה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (מבלי להביע עמדה לעניין סיכויי ההליך לגופו) - סבורני כי הכף נוטה לבסוף אל עבר המסקנה כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה.

יחד עם זאת כיוון שהתנהלותו של המבקש אשר המתין פרק זמן של כחודש ממועד הידיעה על פסק הדין ועד לפנייתו לבית המשפט המחוזי בבקשה כי פסק הדין יומצא לידיו וכן בבקשת הארכה שהגיש לבית משפט זה אינה נקיה מספקות, וכיוון שהמשיבה נדרשה להגיש עמדה בשל התנהלות זו, הגשת ההליך תתאפשר בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח בגין התגובה שהגישה. כמו כן, נוכח פרק הזמן שחלף ממועד הידיעה ומשבכל מקרה היה על המבקש להיערך להכנת ההליך הערעורי ממועד הגשת הבקשה, ניתנת למבקש בשלב זה ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, כך שזה יוגש על ידו בתוך עשרה ימים למן מועד המצאת החלטה זו לידיו.

סיכומם של דברים - ההליך הערעורי מטעם המבקש יתקבל לרישום ככל שזה יוגש בתוך עשרה ימים מעת המצאת החלטה זו למבקש ובכפוף לאישור אותו יציג על כך ששילם למשיבה הוצאות כאמור לעיל.

המבקש יצרף החלטה זו להליך הערעורי שיגיש.