בש"א 6893/15 פלוני נ. פלוני

1.

בבקשה שבפניי עותרת המבקשת לאפשר לה להגיש ערעור על החלטה מיום 21.7.2015, בה דחה כב' השופט ל' ברינגר מבית המשפט לענייני משפחה באילת בקשה שהגישה כי יפסול עצמו מלדון בעניינה.

כפי שציינתי בהחלטה מיום 19.10.2015 המבקשת פנתה תחילה לבית המשפט בנסיון להגיש את הבקשה ביום 25.9.2015 אך בקשתה לא התקבלה לרישום שכן לא צוינה בה עמדת המשיב, וביום 15.10.2015 נפתח ההליך שבכותרת לאחר שבא-כוח המבקשת הודיע כי פנה למשיב אך לא ניתנה תגובה מטעמו.

בבקשה אשר הוגדרה כבקשה "בעניין מועד הגשת הערעור והשאלה בצורך בהארכת מועד" צוין כי "לא ברור כלל אם נעשתה המצאה של ההחלטה לידי המבקשת" וכי אין בידיה אסמכתא בעניין ועל כן "ייתכן וכלל לא בוצעה המצאה". עוד צוין כי ההחלטה הודפסה מאתר "נט המשפט" ביום 21.9.2015. בהחלטה מיום 19.10.2015 ציינתי כי לא ניתן לבסס בקשה על נתונים לא ברורים והתבקשה הבהרה לעניין מועד ההמצאה (בפרט נוכח העובדה שעל פי אתר "נט המשפט" ההחלטה נשלחה לבא-כוח המבקשת באמצעות הפקסימיליה ביום 24.7.2015). בהמשך לכך הודיע בא-כוח המבקשת, בתצהיר מטעמו, כי ההחלטה לא הגיעה למשרדו בפקסימיליה במועד המצוין באתר נט המשפט, ושב על הטענה כי הדפיס את ההחלטה ביום 21.9.2015.

2.

ואולם, גם בתצהיר זה של בא-כוח המבקשת לא היה כדי להבהיר את מלוא הנתונים הרלבנטיים לשם בחינת הבקשה, שכן הטענה בדבר מועד ההדפסה של ההחלטה לא נותנת כל מענה לשאלה מתי נודע למבקשת ולבא-כוחה כי זו ניתנה, ובחלטה מיום 29.10.2015 התבקשה הבהרה בעניין זה. בהמשך לכך הודיע בא-כוח המבקשת כך: "ההחלטה הודפסה ביום 21.9.2015 מנט המשפט ויובהר כי במהלך חודשי הקיץ חלה תקופת הפגרה ובספטמבר תקופת החגים. אין לח"מ רישום על מועד מסירה מוקדם יותר". למקרא הודעה זו ניתן לראות בנקל כי בא-כוח המבקשת לא התייחס כלל לנדרש בהחלטה מיום 29.10.2015, שכן לא צוין דבר לעניין מועד הידיעה שלו ושל מרשתו על ההחלטה. הגם שהדבר מעורר תמיהה, אזי על מנת שמלוא התמונה הרלבנטית תהא בפניי אפשרתי לבא-כוח המבקשת להגיש השלמה נוספת לבקשתו (החלטה מיום 5.11.2015), ובהמשך לכך הוגש תצהיר של המבקשת בו צוין: "אני מצהירה שלמיטב זכרוני לא ידעתי קודם לתאריך 21.9.2015 שההחלטה הודפסה על ידי עורך הדין שלי מנט המשפט על ההחלטה שדחתה את בקשתי לפסילה". כלומר גם כעת ולמרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לא הוסר הערפל ונותרה אי בהירות בשאלת המפתח - מתי ידעו המבקשת ובא-כוחה על ההחלטה.

ומדוע מועד הידיעה מהווה בענייננו שאלת המפתח לצורך בחינת הבקשה? זאת משום שכזכור בא-כוח המבקשת הצהיר כי למרות הרישום באתר "נט המשפט" ההחלטה לא הגיעה בפועל למשרדו באמצעות הפקסימיליה ביום 24.7.2015. כלומר מועד ההמצאה, אשר ככלל ממנו יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי, אינו עוגן רלבנטי בענייננו ובהעדרו ועל מנת לבחון את התנהלות המבקשת והאם יש מקום לאפשר את הגשת ההליך במועד בו התבקש הדבר, עלינו לבחון האם בהתחשב במועד הידיעה פעלה היא בזריזות הראויה ובתום לב דיוני (ראו למשל רע"א 7367/14 ברגר נ' סטריאן , פסקה 2 (19.4.2015)). יודגש כי בחינה זו ראוי לה להיעשות בהתחשב בין היתר במהות ההליך שהגשתו מתבקשת. כך למשל, לעניין הגשת ערעור על החלטה בבקשת פסלות פרק הזמן אותו ניתן יהיה לראות כפרק זמן סביר למן מועד הידיעה ועד למועד הגשת ההליך בפועל קצר יותר מזה שייחשב כסביר בהליך ערעורי "רגיל", שכן ערעור פסלות - אשר הדין קובע סד זמנים קצר של עשרה ימים להגשתו - הוא הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות (אם כי מובן כי כל מקרה צריך להבחן לגופו ועל פי נסיבותיו).

3.

בענייננו המבקשת לא סיפקה נתונים המאפשרים לבחון את סבירות התנהלותה ואת תום ליבה הדיוני. מובן הרי כי העובדה שההחלטה הודפסה מאתר "נט המשפט" במועד מסוים אינה מעלה ואינה מורידה אם המבקשת ובא-כוחה ידעו עליה במועד מוקדם יותר. עוד אציין כי על פי הרישומים שבאתר "נט המשפט" בא-כוח המבקשת צפה בהחלטה ביום בו ניתנה, 21.7.2015 . מועד הצפיה בהחלטה באתר נט המשפט אמנם אינו שווה ערך להמצאה כדין (ראו ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת (5.11.2015)), אך יש בו כדי ללמד על המועד בו נודע לבא-כוחו של בעל הדין על ההחלטה.

מכאן, כי בא-כוח המבקשת ידע על ההחלטה ביום 21.7.2015, למעלה מחודשיים לפני שפנה לראשונה לבית משפט זה בנסיון להגיש את הערעור על החלטת הפסלות (ויצוין כי גם באותו מועד בקשתו לא התקבלה לרישום בשל פגם שנפל בה, העדר התייחסות לעמדת המשיב, והיא התקבלה לרישום רק ביום 15.10.2015, כמעט שלושה חודשים לאחר מועד הידיעה). המבקשת ובא-כוחה לא ציינו בבקשה ובהשלמות אותן ניתנה להם הזדמנות להגיש את מועד הצפיה בהחלטה, והדבר מעורר קושי ממשי, וממילא לא סיפקו כל טעם המסביר את השיהוי בו נקטו בהינתן מועד זה, למעט העובדה שציינו כי "במהלך חודשי הקיץ חלה תקופת הפגרה ובספטמבר תקופת החגים". בהתייחס לכך אציין כי אמנם ימי הפגרה אינם באים במניין, אך גם אם "נקזז" את ימי פגרת הקיץ, בחר בא-כוח המבקשת להמתין כעשרים ימים נוספים מתום הפגרה עד שפנה לבית המשפט, ועוד אציין כי לצורך בחינת התנהלות דיונית בהתבסס על מועד הידיעה כבענייננו לא ניתן להתעלם ממועד הידיעה בפועל ולהביט על המקרה דנן כאילו נודע לבא-כוח המבקשת על ההחלטה רק לאחר תום הפגרה. ובמילים אחרות, משידע בא-כוח המבקשת על ההחלטה ביום 21.7.2015 והסתבר לו כי במשך כחודש וחצי ועד לתום הפגרה ההחלטה לא הומצאה למשרדו, ראוי היה שימנה את הימים הנתונים להגשת הערעור לכל הפחות למן תום הפגרה ולא ימתין שהות נוספת.

לכל אלו יש להוסיף כי מן התגובה שהגיש המשיב - המתנגד לבקשה - עולה כי בערעור שהגישה המבקשת ביום 20.9.2015 על החלטה שניתנה בידי כב' השופט ברינגר בהליך נוסף המתנהל בין הצדדים (שעניינו צו הגנה), ציינה היא כי כב' השופט ברינגר דחה את הבקשה שהגישה לפסלותו. כלומר המבקשת בחרה לעשות בנתון זה - דחיית ערעור הפסלות - שימוש בהליך ערעורי אחר שהגישה, אך את הערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות טרם הגישה באותו מועד. התנהלות זאת מעוררת קושי גם בשים לב לכך שהמבקשת הגישה בבית המשפט לענייני משפחה בקשה שלא להוסיף ולדון בהליך עד למתן החלטה בבקשת הפסלות והדיון שהיה קבוע אותה עת (8.7.2015) אכן נדחה. אך כאמור למרות שבא-כוחה של המבקשת ידע כבר ביום 21.7.2015 על ההחלטה בבקשת הפסלות וכן ידע כי ההליך נקבע להמשך דיון, הוגשה הבקשה בשלמותה רק ביום 15.10.2015, סמוך לפני מועד הדיון (אשר נקבע תחילה ליום 18.10.2015 והתקיים בפועל ביום 28.10.2015). לבסוף אציין כי טענות המבקשת לעניין טעות שבדין נטענה בסתמיות וללא פירוט, ואף לא ניתן לקבל את טענתה כי אינטרס ההסתמכות של המשיב לא יפגע כיוון שהצהירה מראש כי תערער על כל החלטה שתפגע בזכויותיה, שכן היא לא טענה כי הודיעה לו על כוונתה לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות באופן קונקרטי.

מכל הטעמים המפורטים לעיל ותוך מתן משקל גם לגישה המצמצמת והזהירה בה יש לבחון בקשות להארכת מועד להגשת ערעור פסלות (ראו בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009)), ומשלא הוכחו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה כזאת, איני רואה להיעתר לבקשה לקבלת ההליך הערעורי לרישום.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.