בש"א 8785/16 פלוני נ. פלוני

1.לפניי בקשה שהגישו המבקשים (הורים ובנם) למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 28.9.2016 בו נדחה ערעור שהגיש המבקש 1 על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הכריע בארבע תובענות שהגישו המבקש 1 והמשיבה, גרושתו, זה כלפי זו.

הבקשה הוגשה ביום 13.11.2016, והתבקשה בה ארכה של תשעים ימים נוספים להגשת ההליך. הטעם שנטען בבקשה הוא כי פסק הדין ארוך ו"מעט סבוך" ויש צורך ללמוד אותו ולהשוותו לחומרים שהוגשו, ועוד נטען כי מתעוררות בתיק "סוגיות משפטיות מורכבות ומהותיות ביותר".

ניתנת האמת להאמר כי ניתן היה לדחות את הבקשה כפי שהוגשה. זאת משום שלא צוין בה מתי פסק הדין הומצא לידי המבקשים והיא אף לא נתמכה בתצהיר. עם זאת, אפשרתי למבקשים להשלים את הבקשה ולהבהיר את מועד המצאת פסק הדין על מנת שנתון זה יעמוד לפניי טרם מתן ההחלטה בבקשה. בהשלמה שהוגשה טענו המבקשים כי בא-כוח המבקש 1 צפה בפסק הדין באתר "נט המשפט" ביום 29.9.2016 אך פסק הדין טרם הומצא לידיו, ועוד נטען כי גם עורך הדין קולקר אשר ייצג את המשיבים 2 ו-3 בערכאה קמא צפה בפסק הדין ביום 29.9.2016 וכי בא-כוחם הנוכחי, עו"ד גורן (שהשתתף אף הוא בדיון קמא), לא קיבל לידיו את פסק הדין. בהחלטה מיום 29.11.2016 ציינתי כי על פי התיעוד באתר "נט המשפט" אליו הפנו המבקשים נשלחה לבאי כוח המבקשים "הודעה באתר", ומכל מקום לא הובהר האם פסק הדין הומצא לבא-כוחם של המבקשים 2-3 בהליך קמא, עורך הדין קולקר, והם התבקשו להגיש השלמה נוספת בעניין. בתגובה נוספת שהגישו המבקשים נטען כי אין באפשרות באי כוחם לדעת האם צפייתו של עורך הדין קולקר היתה צפיה יזומה, שכן אין להם קשר איתו.

עורך הדין קולקר התבקש בהחלטה מיום 12.12.2016 להגיש התייחסותו לעניין, אך זו לא הוגשה. משכך קבעתי בהחלטה מיום 22.1.2017 כי "ככל שהמבקשים מעוניינים כי עמדתו זו תובא בפניי טרם מתן החלטה בבקשת הארכה יפעלו לקבלת התייחסותו. ככל שהם מוותרים על כך - על כל ההשלכות האפשריות של הדבר - יגישו הודעה בעניין".

המבקשים לא הגישו כל הודעה או השלמה בהתאם להחלטתי הנזכרת, וזאת גם לאחר מספר תזכורות של מזכירות בית המשפט. להשלמת התמונה אציין כי מהתיעוד בתכנת "ניהול התיקים" עולה כי ביום 12.2.2017 נעשה על ידי המבקשים נסיון להגיש בקשה למתן ארכה של חודשיים נוספים, אך הבקשה נדחתה מן המרשם בידי המזכירות.

2.בתגובה שהגישה המשיבה מתנגדת היא נחרצות לבקשה. בין היתר טוענת המשיבה כי המבקשים מעוניינים "למשוך זמן" והגישו את הבקשה כצעד טקטי, ועוד נטען כי טעמי הבקשה אינם מצדיקים מתן ארכה.

3.לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

תחילה אעיר כי לא ניתן להתנער מן התחושה שבאי כוח המבקשים ביקשו לפזר ערפל לגבי השאלה מתי חלף המועד להגשת ההליך הערעורי. כפי שעולה מן האמור לעיל המבקשים הגישו בקשה חסרה ביותר, בה כלל לא התייחסו למועד ההמצאה, וניתנו להם מספר הזדמנויות להשלימה. אולם גם לאחר הזדמנויות אלו נותרה אי בהירות בעניין.

כך, השאלה מתי הומצא פסק הדין לבא-כוחם של המבקשים 2 ו-3 בהליך קמא, עורך הדין קולקר, נותרה ללא מענה. יודגש כי המבקשים לא טענו כי פנו לעורך הדין קולקר על מנת לברר נתון מרכזי זה וכי הוא סירב לשתף פעולה. המבקשים אף בחרו להתעלם מההחלטה שניתנה בעניין בה נדרשו להגיש השלמה או הודעה ביחס לכך. התמיהה בעניין זה מתחדדת על רקע טענת המשיבה לפיה עורך הדין קולקר הוסיף לייצג את המשיבים 2 ו-3 בהליכים אחרים לאחר מועד הגשת הבקשה (צורף פרוטוקול דיון מיום 15.12.2016). בהתחשב בכך, היעדר הפירוט לעניין מועד המצאת פסק הדין לידיו אומר דרשני. מכל מקום העוגן היחיד שלפניי הוא התיעוד באתר "נט המשפט" לפיו נשלחה לעורך הדין קולקר "הודעה באתר" והוא צפה בפסק הדין ביום 29.9.2016. פנייתם של המבקשים 2 ו-3 לבית המשפט נעשתה אפוא באיחור מבלי שניתן כל הסבר לכך.

4.אשר למבקש 1 - שהוא כאמור בנם של המבקשים 2-3 - על פי הנטען בא-כוחו צפה בפסק הדין ביום 28.9.2016 או ביום 29.9.2016, אך הוא המתין להמצאת פסק הדין לידיו. ואולם גם אם הצפיה בפסק הדין היתה צפיה יזומה כטענתו סבורה אני כי בנסיבות העניין בכללותן אין מקום ליתן ארכה להגשת ההליך הערעורי על יסוד נתון זה כשלעצמו, וזאת נוכח משקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

כעולה מן האמור הצפיה בפסק הדין נערכה כחודש וחצי לפני מועד הפניה לראשונה לבית משפט זה. המבקש 1 לא הגיש בקשה לבית משפט זה סמוך לאחר מועד הצפיה, ועד למועד פנייתו אף לא הכין הליך ערעורי, אלא ישב בחיבוק ידיים והמתין להמצאה. ואולם גם עת לא נערכת המצאה של פסק דין יש לבחון האם בהתחשב במועד הידיעה פעל בעל הדין "בזריזות הראויה ובתום לב דיוני" (ראו בש"א 6893/15 פלונית נ' פלוני (11.1.2016); רע"א 7367/14 ברגר נ' סטריאן , פסקה 2 (19.4.2015)). לטעמי בנסיבות העניין חובת תום הלב הדיונית חייבה את המבקש 1 לכל הפחות לפנות לבית משפט זה סמוך לאחר מועד צפיית בא-כוחו בפסק הדין, ומשהסתבר לו כי פסק הדין לא הומצא בדרך אחרת - לפעול להכנת ההליך בתוך פרק זמן סביר. פניה לבית המשפט לראשונה כחודש וחצי לאחר מועד הצפיה ובקשה למתן ארכה של תשעים ימים בנסיבות המתוארות לעיל ומשלא ניתן הסבר מספק לפניה המאוחרת, אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם חובתו של בעל דין לנהוג בתום לב דיוני.

לכך אוסיף כי המשיבה ציינה כי המבקשים יידעו אותה לראשונה על הגשת הבקשה ביום 19.2.2016, כשלושה חודשים לאחר הגשתה, ומספר ימים לאחר מכן המציאו לבא-כוחה עותק של הבקשה. הסתמכותה של המשיבה על סופיות פסק הדין התגבשה אפוא פרק זמן ניכר לפני שהמבקשים יידעו אותה על הגשת בקשת הארכה.

עוד יש ליתן משקל לכך שכאמור לא נסתרה ההנחה כי פסק הדין הומצא להוריו של המבקש 1 ביום 29.9.2016 והבקשה הוגשה במשותף, וכן למשך הארכה שהתבקשה - תשעים ימים. עיון בפסק הדין מלמד כי אין מדובר בסוגיות מורכבות באופן חריג או בפסק דין ארוך באופן חריג (מה גם שבא-כוח המבקש 1 ייצג אותו גם בבית המשפט המחוזי, ולטענת המשיבה בא-כוח המבקשים 2-3, עו"ד גורן, ייצג אף הוא את המבקש 1 בהליך קמא), כך שהטעם העומד ביסוד הבקשה אינו מצדיק מתן ארכה, וודאי שלא ארכה ממושכת כפי שהתבקשה.

לבסוף אציין כי המבקשים לא פירטו, אף לא בקצרה, טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", ועל כן על יסוד החומר שלפניי אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת תומכים במתן ארכה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל סבורה אני כי המבקשים לא הוכיחו קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, ולפיכך הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.