בש"א 9240/20 רנית פרי נ. פרונט טופ יזמות בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.2020 בפר"ק 31916-03-17 (להלן: ההחלטה ), וזאת עד ליום 30.1.2021. המבקשים הם ארבעה נושים, שניים מהם טוענים כי אינם מיוצגים ולא קיבלו מעולם את ההחלטה ושניים נוספים טוענים כי קיבלו את ההחלטה "לאחר כשבוע וחצי". בבקשה נטען כי "לנוכח חלוף הזמן מעת מתן פסק הדין והיוודעו לנו, לנוכח משבר הקורונה ולנוכח היותנו אוכלוסייה בסיכון נבקש הארכת מועד... וכן לנוכח החלתן של תקנות סדר הדין החדשות המאפשרות למיטב ידיעתנו הגשת ערעור לאחר כ-60 יום מעת מתן פסק הדין". עוד נטען, כי ההחלטה גרמה עוול משמעותי לנושים וכי יש סיכוי טוב "לתקן את העוול".

2.

המשיב 2, הנאמן, טוען כי די בכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדי להביא לסילוקה על הסף. המשיב 2 טוען כי לפחות שניים מהמבקשים מיוצגים וההחלטה הומצאה להם לכל המאוחר ביום 25.11.2020. עוד טוען המשיב 2, כי מתכתובת Whatsapp שניהלה איתו המבקשת 1 ביום 1.12.2020 עולה כי הייתה מודעת להחלטה ואף החזיקה עותק ממנה. לשיטת המשיב 2, אין בבקשה כל הצדקה ממשית לעיכוב בנקיטת הליך ערעורי.

3.

המשיב 4, עו"ד עמי בן ששון, אף הוא סבור כי יש לדחות את הבקשה שהיא סתמית, נעדרת פרטים ואינה נתמכת בתצהיר. המשיב 4 טוען כי המבקשים 4-3 מסתירים את העובדה שהיו מיוצגים על ידי עו"ד קומבליס, שקיבל את ההחלטה ביום 15.11.2020; המבקשים 2-1 ידעו על ההחלטה ואף פנו בעניינה לנאמן. עוד מוסיף הוא, כי המבקשים הם בני משפחה אחת (הורים, בתם ובעלה) שיוצגו על ידי פרקליט אחד בעת עריכת ואישור הסדר הנושים. עוד נטען, כי ההסדר בוצע והושלם ומהווה מעשה עשוי. המבקשים עצמם קיבלו לחשבון הבנק שלהם את הדיבידנד לו הם זכאים מכוח הסדר הנושים. המשיב 4 טוען כי טענותיהם של המבקשים למעשה מופנות כנגד הסדר הנושים שאושר כבר ביולי 2019, שעה שהמבקשים כולם היו מיוצגים על ידי עו"ד קומבליס ונתנו לו את הסכמתם. לדבריו, סיכויי הערעור קלושים שכן אין בהחלטה מיום 15.11.2020 אלא מתן הוראות לביצוע פסק הדין המאשר את הסדר הנושים. עוד מוסיף המשיב 4, כי הסגרים ומגפת הקורונה לא הפריעו למבקשים 2-1 להגיש בקשות חוזרות ונשנות לבית המשפט קמא ואף להופיע לדיון שהתקיים שם ביום 2.11.2020. המשיבים 7-6 הצטרפו לנימוקי המשיב 4.

4.

לשם הארכת מועד להגשת הליך ערעורי נדרש קיומו של "טעם מיוחד". ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום דרישה זו. בפתח הדברים אתייחס לסוגיית ההמצאה של ההחלטה למבקשים. המבקשים 4-3 אינם מכחישים כי הם היו מיוצגים בערכאה קמא, אולם למרות שההחלטה הומצאה לבא כוחם ביום נתינתה, הם טוענים, בצורה עמומה, ובלי לנקוב בתאריך מדויק, כי "קיבלו את פסק הדין לאחר כשבוע וחצי מהוצאתו". אשר למבקשים 2-1, נטען כי ההחלטה לא הומצאה להם, עם זאת, מטיעוני המשיבים עולה כי הם ידעו על ההחלטה במועד מוקדם בהרבה למועד הגשת הבקשה. מועד ההמצאה הוא פרט בסיסי והכרחי בבחינת בקשה להארכת מועד, והצגת גרסה עמומה ביחס לסוגיה זו אומרת דרשני (השוו: בש"א 2263/13 פלונית נ' דגודגה (24.4.2013)). בשים לב לכך שההחלטה הומצאה לבא כוח המבקשים 4-3 ביום 15.11.2020, הרי שככל שמדובר בערעור בזכות (ונראה כי המבקשים אכן יצאו מנקודת הנחה כזאת בבקשתם), היום האחרון להגשתו חל ביום 30.12.2020, ואין כל רלוונטיות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה דנן הוגשה ביום האחרון להגשת הערעור, אולם כבר נפסק, כי לא כל אימת שבקשת ארכה מוגשת לפני חלוף המועד מחויב בית המשפט להיעתר לבקשה וליתן ארכה באופן אוטומטי (בש"א 10149/17 פלוני נ' פלוני (25.6.2018)). לטעמי, בנסיבות העניין, לכל הפחות היה ראוי כי המבקשים יפנו לבית משפט זה בבקשת ארכה בסמוך לאחר שנודע להם על ההחלטה, ולא ביום האחרון להגשת הערעור (השוו: בש"א 8785/16 פלוני נ' פלונית (7.6.2017)).

5.

גם יתר נימוקי הבקשה נטענו בצורה עמומה ולאקונית, שאינה מניחה את התשתית הנדרשת לצורך קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. הביטוי "משבר הקורונה" אינו בבחינת "מילות קסם" שיש בהן כדי להאריך אוטומטית את המועד להגשת ערעור. גם הטענה כי המבקשים הם "אוכלוסייה בסיכון" נטענה בעלמא, ללא הסבר או פירוט, ובאופן כוללני ביחס לכלל המבקשים יחדיו. נימוקים לאקוניים וכוללניים אלה אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד.

6.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. לפנים משורת הדין, ונוכח פערי הכוחות בין הצדדים, איני עושה צו להוצאות.