בש"א 1382/11 בית הכנסת של עולי גרוזיה "הר סיני" נ. קסטום מוביל סאונד בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (מיום 29.12.2010), שבו נתקבל באופן חלקי בלבד ערעור שהגיש המבקש על פסיקתו של בית משפט השלום בתל-אביב בנושא פינוי מבנה בעיר תל-אביב המשמש בית כנסת. פסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקש ביום 3.1.2011, כך שהמועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 2.2.2011. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 17.2.2011 ומצורף לה עותק של בקשת רשות הערעור גופה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי קבוע בחיקוק; המועד הוא 30 ימים מיום מתן פסק-הדין (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה תורם להגשמת מטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. הוא מבטיח שוויון בין בעלי-הדין הכפופים כולם לסדרי דין זהים. הוא נועד לאפשר ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם. אכן, עם חלוף התקופה להגשת הליך-של-ערעור קונה המשיב לעצמו מעין "חסינות" מפני תקיפת פסק-הדין והמשך הליכים (ראו בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (לא פורסם, 4.4.2000)).

לפי תקנה 528 לתקנות, שמורה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק – ובכלל זה המועד להגשת בקשת רשות ערעור – אולם זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשו וילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). כך, למשל, במקום שבו הגשת הערעור התעכבה מחמת מחלה או מוות, עשוי הדבר להיחשב "טעם מיוחד" (ראו בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada

נ' ריינהולד , פ"ד מז(5) 646 (1993)). לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו עניין מיכקשו וילי הנ"ל).

בענייננו, מדובר באיחור ניכר של כשבועיים-ימים. האם הונחה הצדקה מספקת לאיחור זה – הצדקה העולה כדי "טעם מיוחד"? התשובה לכך היא בשלילה. הבקשה נשענת על טענה בדבר קושי כלכלי שנתקל בו המבקש – בית כנסת הפועל מכוח תרומות. נטען, כי הניסיונות לאתר תורמים שיסייעו במימון ההליך המשפטי ארכו זמן "ורק בימים אלו עלה בידם למצוא תורם שיספק את המטריה הכספית להמשך הייצוג בבית המשפט העליון". דא עקא, שמדובר בטענות כלליות שאין בהן די. המשיבה טוענת בצדק כי הטענות בדבר חיפוש תורם אינן מפורטות די-הצורך, ואין בהן תיאור סדור ומתוארך של המהלכים שנעשו. יודגש, כי עורך-הדין של המבקש במסגרת הבקשה שלפניי הוא אותו עורך-הדין שייצגוֹ בבית המשפט המחוזי (ללא שכר-טרחה, כך לפי הבקשה). לא הוברר מדוע לכל הפחות לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבוע בדין, בקשה שהיה בה כדי למנוע התגבשות אינטרס הסתמכות אצל הצד שכנגד.

עוד יש לציין, כי מדובר בהליך ב"גלגול שלישי". ער אני לכך שעסקינן בפינוי בית כנסת – נושא רגיש לכל הדעות. עם זאת, מקריאת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי נושא פינוי המגרש – שנרכש על-ידי המשיבה עוד בשנת 1997 – עומד על הפרק מזה שנים רבות, וההתדיינות המשפטית הארוכה התמקדה בעיקר בנושא של סידור חלוף (בעין או בכסף). בשלב מסוים ניתן בבית המשפט המחוזי פסק-דין מוסכם שלפיו התיק יוחזר לבית משפט השלום לשם קביעת סידור חלוף הולם, ובהמשך לכך התקיימה התדיינות נוספת – בבית משפט השלום ואחר-כך בבית המשפט המחוזי – סביב נושא זה. בסופו של יום, לאחר תלאות ועיכובים, הוחלט על פינוי כנגד פיצוי כספי, ובית המשפט המחוזי קבע שהסכום יהא גבוה יותר מהסכום שפסק בית משפט השלום (בית המשפט המחוזי שלל את האפשרות לשוב ולהעלות טענות שאינן מתיישבות עם פסק-הדין המוסכם שניתן בשלב המוקדם יותר).

השתלשלות העניינים האמורה, הניסיון המוצהר של בית המשפט המחוזי להביא את ההתדיינות הארוכה אל קיצה, וכן העובדה שמדובר ב"גלגול שלישי", תומכים במסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אמנע ממתן צו להוצאות.