פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
1447/98
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המ
בקש
:
קולומבוס אברהם
נגד
המשיבים
:
1.
רבאון צביה
2.
אורן אורי
3.
גיל חנה
בקשה
להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
בשם
המבקש: עו"ד שרה פרזנטי
החלטה
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 4737/96.
פסק הדין בע"א 4737/96 ניתן ביום 5.2.98. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984- קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין. הרשם רשאי להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך. בבקשתו, שלא גובתה בתצהיר, טוען המבקש כי שלח בקשה לדיון נוסף בתיק זה ביום 20.2.98, אולם ביום 24.2.98 קיבל מכתב מבית המשפט העליון בו צוין כי העתירה לא הוגשה בהתאם לדרך הקבועה בחוק, וצורפו הנחיות להגשת העתירה כראוי. הבקשה, לפיכך, היא להארכת המועד להגשת העתירה.
בתגובתם טוענים המשיבים, כי למבקש לא היתה כל עילה להגשת הערעור בע"א 4737/96, וכי ההליכים שהוא נוקט מהווים שימוש לרעה בהליכי בית דין. לפיכך, נטען כי אין כל עילה להגשת העתירה, ובאם תוגש יבקשו המשיבים הוצאות לדוגמא. המשיבים הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לאמור בתגובתם.
דין הבקשה להדחות. בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחת "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין; ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 890). במקרה שלפני, המבקש לא הגיש אפילו את העתירה המקורית לדיון נוסף במועד הקבוע בחוק. אם רצה לוודא שהעתירה תוגש בזמן, היה עליו לשלוח אותה עובר ליום האחרון להגשתה. המבקש לא ציין כל נימוק המהווה "טעם מיוחד" כנדרש על פי התקנות, ולפיכך אני דוחה את בקשתו להארכת מועד.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז באדר תשנ"ח
(15.3.98).
מיכל אגמון, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98014470.
P02