בש"א 1462/13 ג'ורג' קוצינסקי נ. סלאמה מנהל חברת ירכא ירכא שירותים פיננים

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בעכו בגדרו נדחתה התנגדותו לביצוע שטר.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 1.1.2013 ולטענת המבקש הומצא לידיו ביום 8.1.2013, ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 21.2.2013, כלומר באיחור של שבועיים. בבקשה נטען כי איחור זה בהגשת ההליך נגרם בשל בעיות רפואיות מהן סובל המבקש ובעקבות בדיקות אליהן הופנה. המבקש הוסיף כי סיכויי ההליך טובים וכי יש לקבל את הבקשה גם משיקולי צדק שכן ההליך נשוא הבקשה עניינו בהליכי הוצאה לפועל אשר הודעו לו אחת עשרה שנים לאחר שנפתחו. בנסיבות אלו ביקש המבקש כי יינתנו לו עשרים ימים ממועד מתן ההחלטה לצורך הגשת בקשת רשות הערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה בציינה כי המבקש מנסה "להרוויח זמן" ולהתחמק מן התשלום בו חוייב.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (21.4.2010)).

במקרה שבפנינו מושכים מספר שיקולים לדחיית הבקשה. ראשית, האיחור בהגשת ההליך אינו קצר - הבקשה הוגשה שבועיים לאחור חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור והמבקש עתר לארכה של 20 ימים נוספים ממועד מתן ההחלטה. כמו כן, לא ברור מן הבקשה האם הטענה היא כי מצבו הרפואי של המבקש עצמו לא אפשר את הגשת הבקשה במועד או שמא מדובר במצבו הרפואי של בא-כוחו. מכל מקום טענה זו בדבר המצב הרפואי של מי מן השניים אשר לא אפשר את הגשת הבקשה במועד - נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא מתאימה, והבקשה אף לא נתמכה בתצהיר. כן אין בטעם זה כדי ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור - בין אם על ידי המבקש עצמו (אם בא-כוחו הוא שלא חש בטוב) ובין אם על ידי בא-כוחו אשר ייצג אותו גם בבית המשפט קמא (אם המבקש הוא שלא חש בטוב). לכך יש להוסיף כי עיון בחומר שבפניי מלמד כי לא ניתן לומר שסיכויי ההליך, כשלעצמם, מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת בהינתן העובדה שהמדובר בהליך ב"גלגול שלישי" אשר על פני הדברים אינו מעלה שאלות משפטיות החורגות מעניינם הצר של הצדדים.

נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלו כולם הבקשה להארכת מועד נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.