בש"א 1474/98 עיריית ראשון לציון נ. חב' לוינשטיין משולםהנדסה וקבלנות בע"מ

בהחלטתה מיום 22.2.98 דחתה הרשמת את בקשת המערערת למחוק על הסף ערעור שהגישה המשיבה באיחור, והחליטה כי התקיים טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הערעור.

הרשמת המלומדת סמכה את החלטתה על האמור בתצהיר שהגיש מתמחה אשר טיפל בהגשת הערעור, לפיו נמסר לו במזכירות בית המשפט, עובר להגשת הערעור, כי מניין הימים שאינו מובא בחשבון עקב שביתת העובדים, הוא חמישה, מיום 3.12.97 עד יום 7.12.7. אין צריך לומר כי הודעת מנהל בתי המשפט, לפי תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי הדין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א1981-, לפיה התקיימה שביתת העובדים ביום 4.12.97 בלבד, ניתנה בדיעבד, לאחר הגשת הערעור.

אכן, אין תצהירו של המתמחה מציין מי הוא עובד המזכירות שמסר לו את המידע, ולמערערת לא "ניתנה ההזדמנות לחקור את המצהיר ולנסות ולקעקע את גרסתו", כטענתה. אולם ממשיך המצהיר ואומר כי בעת הגשת הערעור "מנה פקיד מהמדור (נפתלי) את מנין הימים שחלפו מיום מתן פסק הדין בהתחשב בחמישה ימי שביתה כפי שאכן נמסר לי מספר ימים לפני כן".

סבורני כי לא רק שבעצם קבלת הערעור במזכירות בית המשפט, יש משום תמיכה בטענת המצהיר, אלא שמתגובת באת כוח המשיבה עולה כי בשיחתה עם המזכיר הראשי ביום 2.3.98 "חזר הוא על הדברים שנאמרו למתמחה, כי אכן המידע שנמסר בבית המשפט העליון היה לגבי חמישה ימי שביתה, ומידע זה נמסר לכלל עורכי הדין שפנו בענין זה".

בנסיבות אלה נדחה הערעור.

המערערת (עיריית ראשון לציון) תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 5000.- ש"ח.