בש"א 1577/20 יעקב (ג'רי) סעדה נ. חיים בלישה

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' דורות ) דחה ביום 18.9.2019 המרצת פתיחה שהגיש המבקש לביטול פסק בוררות (להלן: פסק-הדין ). לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין.

המבקש אינו מיוצג והוא טוען בבקשתו כי לאחר מתן פסק-הדין ניסה להשיג עליו בפני נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אך פנייתו זו נדחתה על ידי המזכירות. בהמשך הגיש בקשה לעיון חוזר ומשאף זו נדחתה הגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים. גם התלונה לנציב נדחתה ורק לאחר מכן הגיש ביום 27.2.2020 את הבקשה להארכת מועד לבית משפט זה.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הארכת מועד להגשת הליך ערעורי תינתן בהתקיים "טעם מיוחד". שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ( בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013);

בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים

(14.3.2011)) ובין השיקולים הצריכים לעניין זה יש לבחון את משך האיחור, הטעמים הנטענים לאיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך.

לאחר שאיזנתי בין שיקולים שונים אלה באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הארכה שלפניי. ראשית יצוין כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. מדובר בפסק-דין הדוחה בקשה לביטול פסק בוררות ודרך ההשגה עליו הוא בבקשת רשות ערעור שאותה ניתן להגיש בתוך שלושים ימים (ראו: סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ); כן ראו: ע"א 1985/19 אורתם

סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ , פיסקה 11 (28.1.2020) והאסמכתאות שם ). על רקע זה המועד האחרון להגשת בקשת הערעור בענייננו היה ביום 27.10.2019, בהתחשב בפגרת חג הסוכות. ואולם הבקשה להארכת מועד הוגשה כאמור רק ביום 27.2.2020. עצם העובדה שהמבקש ניסה להשיג על פסק-הדין בדרכים חלופיות, חלקן בניגוד לסדרי הדין,

אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את העיכוב המשמעותי בהגשת ההליך הערעורי הנכון. יובהר כי טענותיו של המבקש בנוגע למצבו הכלכלי אינן מצדיקות בנסיבות העניין את מתן הארכה המבוקשת. אכן, קושי כלכלי של יוזם ההליך עשוי להוות בנסיבות מסוימות משום שיקול של ממש בעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו, בש"א 1514/18

זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ , פיסקה 5 (14.11.2018) ). אלא שבענייננו לא עלה בידי המבקש להראות כי מצבו הכלכלי הוא שהקשה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד ובהקשר זה חשוב לציין כי טענות המבקש בבקשה שלפניי באשר למצבו הכלכלי הוצגו באופן כוללני ולא נתמכו באסמכתאות של ממש, למעט תצהיר דל בפרטים ואישור לקוני המתייחס להיקף השתכרותו של המבקש. עוד יובהר כי הבקשה אינה מפרטת כלל מהן הפעולות אותן נקט המבקש בפועל על מנת להסדיר את ייצוגו המשפטי.

מטעמים מצטברים אלה באתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מבססת "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.