בש"א 1514/18 נעמי זריהן נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.1.2018 (ע"א 32599-06-16; כבוד סגן הנשיא י' שנלר , סגן הנשיא ק' ורדי , והשופטת ע' רביד ), בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו מיום 31.12.2015 (כבוד השופטת כ' האפט ) אשר, בין היתר, הורה על פינוייה מהדירה בה היא מתגוררת.

2.

לבקשה דנן קדמו מספר בקשות להארכת מועד. בתחילה התבקשו הארכות מועד על מנת למצות את האפשרות לייצוג המבקשת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי (בקשות מימים 20.2.2018 ו-13.3.2018). משהודיעה הלשכה לסיוע משפטי על החלטתה שלא ליתן למבקשת סיוע בהליך דנן, ובהיעדר תגובה מטעם המשיבה, הוריתי בהחלטתי מיום 22.7.2018, על הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 2.9.2018.

3.

ביום 9.10.2018 הוגשה הבקשה שלפניי, לה צורפה בקשת רשות הערעור. מהבקשה עולה כי במהלך פגרת בית המשפט הסכימו עורכי הדין בורנשטיין, דלויה ואזואלוס לייצג את המבקשת בהתנדבות. משכך, בימים 30.8.2018 ו- 2.9.2018 ניסו להגיש בקשה להארכת מועד אולם זו לא התקבלה למרשם משלא צורפה לה תגובת המשיבה. בבקשה נטען כי הארכת המועד נדרשת נוכח הסדרת הייצוג במהלך הפגרה ועל-מנת לאפשר לבאי-כוחה של המבקשת ללמוד את החומר ולהכין את בקשת רשות הערעור.

4.

המשיבה התנגדה לבקשה נוכח חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין וכן כי לטענתה היא אינה מעלה טעמים מיוחדים.

5.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, באתי לכלל דעה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל. הארכת המועד התבקשה על-מנת לנסות ולהסדיר את ייצוגה של המבקשת בידי הסיוע המשפטי אשר ייצג את המבקשת בהליכים שהתקיימו בבית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי, ומשזה לא צלח – להסדירו בהתנדבות. סבורני כי הקושי המובנה בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות שידם אינה משגת צריך להוות שיקול בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (להרחבה על הקושי של אוכלוסיות מוחלשות במיצוי זכויותיהם ראו: איל פלג אתגר העוני של המשפט המינהלי 584-583 (2013)), והכל תלוי במכלול נסיבות העניין. בענייננו, המבקשת הגישה את הבקשה הראשונה להארכת מועד בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ובבקשותיה לאחר מכן שבה והודיעה על כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור (לאחר הסדרת ייצוגה). התנהלותה של המבקשת מעידה כי היא לא זלזלה בסדרי הדין וכי לא נוצרה אצל המשיבה ציפייה לסופיות ההליך. גם אופיו של ההליך העוסק בשאלת הפינוי של המבקשת מדירת המגורים בה היא מתגוררת לטענתה מאז ילדותה ובניסיונותיה להסדיר קבלת סיוע בדיור ציבורי, תומך במתן הארכת המועד.

6.

אשר על כן, המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך בזאת עד למועד הגשתה בפועל. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתייק את בקשת רשות הערעור, הבקשה למתן פטור משתלום אגרה והפקדת עירבון ואת החלטתי זו, ותמשיך טיפול כמקובל.