בש"א 932/18 פלוני נ. פלוני

1.

הבקשה שבכותרת, להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.12.2017 בע"א 30700-10-16 (להלן: פסק הדין ), הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.

2.

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: המבקשת היא חולה המרותקת לכיסא גלגלים, אשר בשלב מסוים מונה לה אפוטרופוס לגוף ולרכוש (להלן: האפוטרופוס ). המשיבים הם בעלי דירה ברחוב דיזינגוף בתל-אביב (להלן: הדירה ). המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 6867-01-12) למתן סעד הצהרתי המורה כי היא דיירת מוגנת בדירה. בפסק דינו מיום 30.8.2016 קיבל בית משפט השלום את התביעה, ואילו בית המשפט המחוזי קיבל בגדר פסק הדין את ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום והורה על ביטולו.

3.

ביום 31.1.2018 הגישה המבקשת – באמצעות האפוטרופוס – בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. מאז הוגשו בהליך זה כתבי טענות רבים על-ידי הצדדים. לצורך הכרעה בבקשה שלפני די שאציין את עיקרי הדברים.

4.

בהחלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 13.4.2018 נקבע, בין השאר, כך:

"לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכתבי בי-דין נוספים שהגיש אפוטרופה של המבקשת, וטרם מתן החלטה, מתבקשות ההשלמות-התייחסויות שלהלן:

א.בהתאם לתיעוד באתר 'נט המשפט' פסק הדין הומצא לבא-כוחה של המבקשת בהליך קמא, עורך הדין רונן צרפתי, בדרך של 'הודעה באתר' ביום 14.12.2017, והוא אף צפה בו יום קודם לכן. מתבקשת התייחסותו של עורך הדין צרפתי לשאלה האם ומתי יידע את המבקשת ואפוטרופה על פסק הדין (וככל שבידו תיעוד לעניין מועד ידיעתם על פסק הדין יצורף הוא להודעתו).

ב.אפוטרופה של המבקשת הודיע כי פנה ללשכה לסיוע משפטי למתן סיוע בהגשת ההליך. הלשכה לסיוע משפטי מתבקשת להגיש הודעה מטעמה בה תציין את מועד הפניה אליה למתן סיוע והאם התקבלה החלטה בעניינה של המבקשת".

5.

ביום 24.4.2018, בהתאם להחלטה זו של הרשמת בנמלך ,

הודיעה הלשכה לסיוע משפטי כי ביום 11.3.2018 פנה אליה האפוטרופוס בבקשה לקבלת ייצוג וכי הוחלט על מתן סיוע משפטי למבקשת בהליכים בבית משפט זה.

6.

במקביל, עורך הדין צרפתי, בא-כוחה של המבקשת בהליך קמא, הודיע כי הוא צפה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ביום 13.12.2017 וכי למיטב זכרונו הוא יידע את האפוטרופוס על אודות פסק הדין ביום 18.12.2017.

7.

בהמשך לכך, בהחלטתה מיום 24.4.2018 הורתה הרשמת בנמלך לבא-כוחה של המבקשת מטעם הסיוע המשפטי להתייחס לאמור בהודעתו הנ"ל של עורך הדין צרפתי ולפרט אילו "טעמים מיוחדים" מצדיקים הארכת מועד חרף הודעה זו. מאז הוגשו מספר בקשות על-ידי באי-כוחה של המבקשת להארכת המועד להגשת ההתייחסות בהתאם להחלטת הרשמת מיום 24.4.2018 (חלקן נבעו מכך שייצוגה של המבקשת על-ידי הסיוע המשפטי הוחלף).

8.

לבסוף, ביום 4.11.2018 הוגשה תגובה מטעם המבקשת בהתאם להחלטתה של כבוד הרשמת מיום 24.4.2018.

לטענת המבקשת, קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. טעם זה, כך נטען, נעוץ במצבה הרפואי של המבקשת, שמרותקת למיטה ומחוברת למכשירים רפואיים שונים, אשר לא אפשר לה לטפל בענייניה המשפטיים כראוי. בהקשר זה נטען כי במהלך חודש ינואר 2018 חלה החמרה במצב הרפואי של המבקשת והמטפל הקבוע שלה יצא לחו"ל. כיוון שלא נמצא לה מטפל אחר, טיפל בה האפוטרופוס בתקופה זו, ולכן התקשה לטפל במקביל גם בענייניה המשפטיים. בנוסף נטען כי בניגוד לטענתו של עורך הדין צרפתי, האפוטרופוס ידע על פסק הדין רק בתחילת חודש ינואר. עוד נטען, כי המשיבים לא היו יכולים להסתמך על סופיות הדיון שכן עוד בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הודיע להם האפוטרופוס כי הוא מתכוון לערער על פסק הדין לכשיינתן. המבקשת הוסיפה וטענה כי מהות ההליך – שעניינו זכותה להמשיך להתגורר בדירה כדיירת מוגנת – מצדיק גם הוא מתן הארכת מועד. לבסוף, העלתה המבקשת טענות באשר לסיכויי ההליך שלטענתה טובים.

9.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם יש לראות את פסק הדין כאילו הומצא למבקשת ביום 13.12.2017, עת צפה בו עורך הדין צרפתי באתר "נט המשפט". עוד נטען כי הטעמים שהועלו בבקשה המקורית להארכת מועד התמקדו בכך שהארכת המועד נדרשת למבקשת לצורך הגשת הליכים משפטיים נוספים בעניינה של הדירה, וכי את הבקשה להארכת מועד יש לבחון לפי טעמים אלה. בנוסף, נטען כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין האפוטרופוס הגיש כתבי טענות אחרים לבתי המשפט ולכן אין ממש בטענה כי מצבה הבריאותי של המבקשת מנע ממנו לפעול להגשת הערעור. כן נטען כי למבקשת יש דירה חלופית שבה היא יכולה להתגורר ולכן פסק הדין לא שלל ממנה אפשרות לדירת מגורים. לבסוף נטען כי הזמן שחלף גרם למשיבים נזק בהתחשב בכך שהמבקשת עדיין מתגוררת בדירה ושהם לא הגישו תביעת פינוי עד להפיכתו של פסק הדין לחלוט.

10.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים וביתר המסמכים שהונחו לפניי ראיתי להיעתר לבקשה בחלקה ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין עד לאחר חלוף 14 ימים מיום מתן החלטתי זו.

11.

נקודת המוצא למתן החלטתי היא כי פסק הדין הומצא למבקשת כדין עוד ביום 14.12.2017. פסק הדין נשלח לבא-כוחה של המבקשת בהליך קמא, עורך הדין צרפתי, באמצעות "הודעה באתר" ביום 14.12.2017. משלוח זה מהווה המצאה כדין בהתאם להוראות תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) (ראו: בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב , פסקה 8 (19.12.2018); ע"א 4990/18 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב , פסקה 4 (26.11.2018)). הנה כי כן ובהתחשב בכך ש המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו (ראו: תקנה 477 לתקנות), יש לראות את פסק הדין כאילו הומצא למבקשת ביום 14.12.2017.

12.

בשים לב לכך שפסק הדין הומצא למבקשת עוד ביום 14.12.2017 כאמור, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא יום 14.1.2018 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 31.1.2018. מדובר באיחור לא זניח. האם קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד חרף האיחור המתואר?

אכן, לחובת המבקשת עומדים שיקולים כבדי משקל: ראשית, צודקים המשיבים כי הבקשה המקורית שהוגשה לא העלתה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. למעשה, רק בתגובה מטעם המבקשת מיום 4.11.2018 פורטו כדבעי הטעמים המצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מוטב היה לו תגובה זו הייתה מוגשת מוקדם יותר בהתחשב בכך שההחלטה על מתן סיוע למבקשת התקבלה לפחות ביום 24.4.2018 (ואבהיר כי עניין זה אינו רובץ לפתחה של באת-כוחה הנוכחית של המבקשת אשר היטיבה לייצג את עניינה לפניי). שנית, המבקשת – באמצעות האפוטרופוס – הגישה את הבקשה ללשכה לסיוע משפטי רק ביום 11.3.2018, לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד. מדובר בשיהוי ניכר. כבר נפסק בהקשר זה כי הגם שהסדרת ייצוג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי עשויה להוות "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, קיימת ציפייה כי הבקשה להארכת מועד תוגש בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי. ציפייה זו נכונה במיוחד כשהמשיב הוא צד פרטי אשר עשוי להסתמך על סופיות הדיון (ראו: בש"א 9102/18 לוי נ' ניב זר בתפקידו כמנהל מיוחד , פסקאות 9-7 (11.3.2019), וההפניות שם). שלישית, נתתי דעתי גם לטענות המשיבים כי הארכת המועד גרמה להם לנזק בהתחשב בכך שהמבקשת עודנה מתגוררת בדירה ובכך שהם בחרו שלא להגיש תביעת פינוי עד שפסק הדין יהיה חלוט.

13.

חרף האמור, אני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות מתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. כבר ציינתי בעבר כי "הקושי המובנה בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות שידם אינה משגת צריך להוות שיקול בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי" (ראו: בש"א 1514/18

זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ , פסקה 5 (14.11.2018) (להלן: עניין זריהן ). כן ראו: בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון , פ"ד נד (4) 702, 705 (2000); בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 2 (1.6.2009)).

במבט רחב יותר אוסיף כי ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מחייבת לשיטתי כי החלת סדרי הדין תיעשה תוך התחשבות בחסמים המצויים בפני אוכלוסיות מוחלשות בעת מימוש זכויותיהן המשפטיות, חסמים הנובעים מפערים תרבותיים וסוציו-אקונומיים. אין דין תאגידים ומתדיינים בעלי אמצעים, אשר האפשרויות למימוש זכויותיהם המשפטיות נגישות וזמינות להם, כדין מתדיינים מחוסרי אמצעים המתקשים, מטבע הדברים, בהסדרת ענייניהם המשפטיים (להרחבה ראו: יובל אלבשן "נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט"

עלי משפט ג(2) 497 (2003); יששכר רוזן-צבי

ההליך האזרחי 131-128 (2015); איל פלג אתגר העוני של המשפט המינהלי 584-583 (2013)).

14.

בענייננו, המבקשת היא אישה חולה שאינה יכולה לנהל את ענייניה המשפטיים בכוחות עצמה. למקרא הבקשה המקורית שהוגשה בתיק התרשמתי כי אף האפוטרופוס שמונה לה התקשה בכך. נסיבות חייה של המבקשת ונגישותה לאפשרויות העומדות בפניה לשם הסדרת ענייניה המשפטיים מהוות שיקול מרכזי בבחינת הבקשה להארכת מועד. לכך מתווסף השיקול שעניינו מהות ההליך, העוסק בסוגיית זכויותיה של המבקשת במה שנטען להיות דירת מגוריה (ראו והשוו: רע"א 1080/19 בכר נ' עו"ד ישראל בודה בתפקידו ככונס נכסים , פסקאות 12-11 (13.5.2019); בש"א 306/09 קן דרור נ' ויסברג (18.1.2009); בש"א 1659/15 אטיאס נ' אייל שוורץ כונס הנכסים (7.4.2015); עניין זריהן , בפסקה 5). מצבה הסוציאלי של המבקשת והקשיים שניצבים לפניה בעת מימוש זכויותיה, יחד עם מהות ההליך, מהווים לדידי בהצטברם "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן.

למען הסר ספק יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה באשר לסיכוייה של בקשת רשות ערעור להתקבל.

15.

סוף דבר: ניתנת בזאת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.12.2017 בע"א 30700-10-16 (להלן: פסק הדין ) עד לחלוף 14 ימים מיום המצאת החלטתי זו למבקשת.

החלטתי זו תצוין בפתח ההליך ככל שיוגש ותצורף לו כנספח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לבאת-כוחה של המבקשת לאלתר ותוודא את הגעתה גם באמצעות הטלפון.